נוגה בוטבול – מנהלת הקהילה במעגן

מאת: גיא שוקרני

ראיון סוף קדנציה ולקראת קדנציה שניה

נפגשתי עם נוגה בוטבול, מנהלת הקהילה של מעגן, לשיחה מאוד כנה על הקדנציה שלה בתפקיד, על ההצלחות בצד הקשיים והכישלונות, על החיבור לקיבוץ, על העתיד שלה בקיבוץ ובכלל.

שלוש שנים משמשת נוגה כמנהלת קהילת מעגן, שלוש שנים שניתן לסכם אותן כמאתגרות, מרתקות, לעיתים בלתי אפשריות ולעיתים מספקות ביותר. במהלך שלוש שנים אלה נקלטו חברים חדשים רבים, התקבלו החלטות בעלות משמעות עצומה על המשך קליטת בני המשק ועלתה על הקרקע השכונה החדשה. בד בבד, בעיקר במהלך השנה האחרונה, התגלה קרע בקיבוץ, קרע אשר התבטא בהצבעות על התקציב ועל תקנון בניה פרטית. מעין הבעת אי אמון של חברים רבים בהנהלת הקהילה.

מהשיחה בינינו מורגשת ההפנמה של אי האמון והגורמים לו, ורצון עז לזכות בו מחדש.

אבל לפני שנכנס לעומק המתרחש בקיבוץ, בואו נכיר קצת יותר את נוגה.

נוגה נולדה וגדלה בתל אביב עד גיל שמונה, עת הוריה החליטו לעשות שינוי ולעבור לקיבוץ עמיעד על מנת לקיים אורח חיים קיבוצי. עד היום הוריה ואחיותיה נמצאים בקיבוץ וכל בני המשפחה חברי קיבוץ מלאים.

נוגה מתארת את עצמה כבת משק טיפוסית, עם חוויות ילדות מאושרות בחיק הנעים של הקיבוץ.

כבר בגיל 18 הכירה את בעלה לעתיד אבי, והקדימה להתחתן בגיל 22. לבני הזוג שלושה ילדים, תהל הבכורה, שובל הבן האמצעי ואורון הבן הצעיר.

לאחר סיום שירותה הצבאי, התחילה לימודי ייעוץ מס והנהלת חשבונות סוג 3, ותוך כדי הלימודים קיבלה הצעה שבעצם קבעה את המשך חייה המקצועיים. החשב של קיבוץ עמיעד פנה אליה מתוך היכרות אישית בלבד והערכה של יכולותיה, וביקש ממנה לקחת אחריות על תהליך הפרטת תחום המזון (חדר האוכל) בקיבוץ.

נוגה התלבטה האם לקחת את התפקיד, היות והוא היה בעל משמעות חברתית נפיצה בקיבוץ, הפרטת חדר האוכל אינו עניין של מה בכך, כשכמובן בהרבה קיבוצים מדובר היה בלב הקיבוץ. נוגה לבסוף החליטה "ללכת על זה" וסיימה את הפרויקט בהצלחה. מכאן הצמיחה שלה הייתה טבעית לתחומי התמחור והחשבות בעמיעד, נוגה נכנסה לכל תהליכי התמחור והתקצוב בקיבוץ ללא הרבה ידע מקדים, אבל עם הרבה יכולת למידה והנעת תהליכים. החשב המכהן עמד בפני פרישה, וכמו ולקח את נוגה (שהייתה אז רק בת 21) כבת טיפוחיו, תוך כוונה שתירש את תפקידו.

צילום: יחיאל בן יוסף (טיול עובדי קהילה והרמת כוסית לשנה החדשה)

כך אכן קרה, ונוגה הגיעה לתפקיד חשבת הקיבוץ בעמיעד. התפקיד אמנם נשמע חשבונאי, אך נוגה מתארת את התפקיד כמרכזי בקיבוץ, כאשר המרכזיות של התפקיד קיבלה משנה תוקף היות ועמיעד עברה תהליכים מורכבים רבים (בדומה למעגן) ב- 14 השנים האחרונות.

כך לדוגמא ב- 2003, היא שימשה כחלק אינטגרלי בתהליך הפרטת הקיבוץ, כל זאת תוך כדי התאוששות ממצב כלכלי קשה. לאחר ההתייצבות, הייתה שותפה לתהליך שיוך הדירות שהסתיים ב- 2010. באותה שנה הייתה שותפה לקליטת עשר משפחות לחברות בעצמאות כלכלית (לאחר שהקיבוץ לא קלט לחברות במשך 8 שנים)  ובהמשך הייתה אחראית על הצמיחה הדמוגרפית בקיבוץ והובילה החלטות בנושא קליטה, בניהן קליטה לחברות מלאה ואיחוד סטטוסים. ב- 2013, לקחה חלק בקבלת ההחלטות על שיוך הנכסים בעמיעד.

ניתן לראות שמעצם תפקידה, עיסוקיה לא היו קשורים לתקציבים ותמחורים בלבד , אלא גם בהחלטות בעלות משמעויות קהילתיות וחברתיות.

נתחיל בשאלה כללית, מהו תפקיד מנהל הקהילה בעינייך?

תפקיד מנהל הקהילה הוא שילוב של תפקידי הגזבר והמזכיר שהיו נהוגים בזמנו בקיבוץ, הוא משלב את כלל ענייני הקהילה וחברי הקיבוץ. התפקיד מכיל תחומים רבים, הוא מתחיל בהיבט החברתי של הקהילה והחבר, ממשיך בהיבט הכלכלי, בנושאים של פרנסה, פנסיה, ביטוחים, נכסי הקהילה ותקציב.

התפקיד מגוון ומאתגר. חלק גדול מהעבודה הינו עבודה בצוותים וועדות. החלטות רבות מתקבלות בועדות אלה, וחלק מתפקידו של מנהל הקהילה הוא לוודא שההחלטות מיושמות. מעבר לעבודה השוטפת, למנהל הקהילה יש הרבה ממשקים עם גורמי חוץ, כמו לדוגמא מול המועצה, מול התנועה קיבוצית וארגונים שונים.

איך הגעת לתפקיד מנהלת קהילת מעגן?

במסגרת עיסוקי כחשבת בעמיעד תוך עיסוק בתהליכים חברתיים רבים ורצון לשינוי, שאלתי את עצמי אם כדאי לי לצאת ולהתחיל לנהל קהילה בעצמי. יצאתי לקורס מנהלי קהילות ברופין ולאחר סיומו סיפר לי מנשה שלום, שהיה בזמנו יו"ר עמיעד (מנכ"ל משקי עמק הירדן וצמח מפעלים כיום), על המשרה הפנויה במעגן. הצעתי את עצמי לתפקיד ולאחר תהליך איתור ובחירה התקבלתי.

מהיום הראשון שנבחרתי ועד היום, אני מודה למעגן על ההזדמנות הנפלאה שניתנה לי לעשות כאן את הקדנציה הראשונה בתפקיד זה. אינני רואה בכך דבר המובן מאליו.

ידעת מה התפקיד הזה צופה לך?

נכנסתי לתפקיד בראש מאוד מוכן. ידעתי שהתפקיד יהיה מאתגר ו"יגזול" לי הרבה זמן, כשבפועל הוא גזל אף יותר ממה שחשבתי. חשבתי שאני מגיעה עם הרבה ידע קודם וניסיון, אך בפועל הבנתי שיש עוד הרבה מה ללמוד. בשנה הראשונה הבנתי שלמרות שמעגן ועמיעד עברו תהליכי הפרטה בתקופה זהה, מעגן שונה מאוד מעמיעד. מה שהכי הקסים אותי זה המשפחתיות וערכי הקהילה שמאוד חשובים לחברים, הדאגה האינסופית לבני הקיבוץ והערבות ההדדית שנשמרת בקפידה.

איך התחילה הקדנציה?

בשנה הראשונה צנחתי ישר לתהליכי שיוך הדירות, שיוך הנכסים, בניית השכונה החדשה, קליטת קבוצת החברים החדשים השניה ובניית תקציב הקהילה מחדש בדגש על הפיכתו לברור וקריא. הקושי הגדול שהיה הוא שניסינו לקדם מס' תהליכים במקביל, עד שבשלב מסוים חברי הקיבוץ פשוט אמרו לנו לעצור ולדאוג לתהליכי הקליטה הנוכחיים והעתידיים, כאשר הדגש הוא על קליטת בני הקיבוץ. ה"אסימון" נפל והבנו שעד לסיום קבלת החלטה בנושא זה לא ניתן יהיה לקדם נושאים נוספים ולכן בשנה האחרונה השקענו את מירב זמננו בקבלת החלטות בנושא קליטה: קליטת בנים למגרשים מבונים (בן ממשיך), וקליטת בני הקיבוץ ללא שיוך מגרש.

מה צופן העתיד ומה קורה היום במעגן?

למעגן אתגרים ומשימות רבות לטווח הקרוב ולשנתיים הקרובות: בראש ובראשונה צמיחה דמוגרפית וקליטת בני הקיבוץ, תכנון שכונה חדשה כחלק אינטגרלי לצמיחה של הקיבוץ, קידום נושא שיוך הדירות וקבלת החלטות בנושא דירות יורשים, היערכות תקציבית לשנת 2020, הקמת מרכז התכנסות לחברים, סיום תהליך שיוך פירות הנכסים ובהמשכו קבלת החלטות על חברות מלאה ואיחוד סטטוסים, מציאת פתרון קבוע לתשתית פיזית לפעילות החינוך החברתי של הקיבוץ ולבסוף היערכות לשנת ה- 70, כל זה במקביל לניהול השוטף של הקהילה.

אני חושבת שלמדנו הרבה ממעגלי השיח. בראש ובראשונה לחיזוק הקשר בין החבר להנהלה ובין החבר לתהליכים שנעשים בקיבוץ. בקרוב אמור להתקיים מפגש המשך עם תמי ואיריס (שהובילו את התהליך החברתי) יחד עם המנהלת כדי להחליט איך ממשיכים. מעגלי השיח חשובים ובכוונתי להמשיך לקיים אותם כבמה שתאפשר לחברים לקחת חלק בחשיבה ובעשייה. חשוב מאוד להעמיק את האמון של הציבור בהנהלה. הציבור צמא למידע וחלק מתפקידנו הוא לשתף אנשים ולתקשר.

אחת התחושות שעולות מצד הציבור היא ריכוזיות של הועדות וההנהלות השונות. לצערי, רוח ההתנדבות היום לא גבוהה ואחת המשימות שלנו היא להרחיב את המודעות להתנדבות ועשייה ולחבר חברים נוספים לועדות השונות.

כחלק מההתמודדות עם האתגרים, הנהלת הקהילה עורכת דיון ענפי אחת לחודש, עפ"י תכנית עבודה שנתית, ובוחנת התייעלות בתקציב הקהילה. דרך נוספת להתמודדות עם תקציב הקהילה היא קליטת חברים לקיבוץ.

בנוסף, תהליך שיוך פירות הנכסים תפס תאוצה ובחודשים האחרונים הצוות נפגש אחת לשבועיים לגיבוש הצעה מתאימה וסיום התהליך מתוך הבנה שלא ניתן יהיה לבצע איחוד סטטוסים מבלי לסיים תהליך זה שבמהותו מבטיח את זכויות החברים הוותיקים בפירות הנכסים אותם הקימו ושימרו בזעת אפם. בכוונתנו להרחיב בחודש הקרוב את צוות צמיחה דמוגרפית על מנת להתחיל לדון בתנאים לאיחוד סטטוסים ובדרך בה יתבצע התהליך.

באופן אישי אני מאמינה שאיחוד סטטוסים יביא ל"שקט" חברתי ולקהילה שמחה ובריאה יותר. היום שליש מחברי מעגן נמצאים במעמד של חברות בעצמאות כלכלית ושני שליש במעמד של חברות מלאה ואנו ערים לחוסר שביעות הרצון שעולה מצד החברים ובתחושות הקשות של "אנחנו ואתם".  בעמיעד קיבלנו את ההחלטה לעבור לחברות אחודה לפני כשנה וחצי והיום 90% מהחברים שהיו בעצמאות כלכלית עברו לחברות מלאה.

ישנם אתגרים רבים שעומדים בפנינו והזמן דוחק…

איך הרגשת כשהתקציב לא עבר?

כשהתקציב לא עבר בפעם הראשונה, הרגשתי תחושת אי אמון. לאחר ניסיון של 15 שנים בבניית תקציבים ברור היה לי שהסיבה האמיתית אינה התקציב עצמו אלא משהו אחר, הרבה יותר עמוק. התחושה הייתה שההצבעה היא אישית נגדי. לאחר בירור שקיימנו עם חברים, עלה, שמדובר בחוסר הסכמה על סעיפים מסוימים. שינינו את הסעיפים וכשהתקציב לא עבר בפעם השנייה, הבנתי שבאמת מדובר בהצהרה של אי אמון. התחושה הראשונית הייתה לסיים עם התפקיד, אבל ככל שהזמן עבר הבנתי שמאוד חשוב לי להישאר ולסייע לקיבוץ לסיים את כל התהליכים החשובים שלא סיימנו.

למה את חושבת שהגענו למצב כזה של אי אמון?

אי אמון בהנהלה נובע לדעתי מכך שאין מספיק תקשור של התהליכים והנושאים בהם עוסקת ההנהלה. הרבה פעמים הגענו עם הצעה סופית לקבלת החלטה חשובה, במקום לשתף במהלך הדרך, והחברים לא אוהבים את זה ולא תמיד יודעים על מה הם מצביעים. יש להשקיע זמן בתקשור ושיח עם החברים על מנת לייצר שיח משותף בין החברים להנהלה.

בפן האישי, אני חושבת שחלק מאי האמון שנוצר כלפיי הוא מעצם זה שאני אחראית על ביצוע החלטות שהתקבלו שלפעמים אינן לטובת חבר כזה או אחר. גם אם אני לא מסכימה בלב שלם עם ההחלטה, בתור נציגת ההנהלה אני מחויבת להתיישר, להעביר וליישם את ההחלטות הקשות, כך שאני חושבת שבאופן טבעי חלק מהחברים פיתחו טינה כלשהי כלפיי.

אז לשאלה העיקרית… האם את מעמידה עצמך לקדנציה נוספת?

כן, החלטתי להעמיד את עצמי לבחירה מחדש. אני מרגישה שמבחינתי המסר של ההצבעות התקבל, אני מוכנה לבצע שינויים על מנת שהמצב לא ישוב שנית. החיבור שלי למעגן בשלוש שנים האלה הוא עמוק מאוד, אני מאוד אוהבת את הקיבוץ את האווירה והאנשים שבו. בשבועיים האחרונים הודעתי לעמיעד שאני עוזבת את משרת הניהול שלי שם, ללא קשר לתוצאות הבחירות במעגן, כשאני יודעת שבמידה ואבחר אפנה יותר זמן לטיפול בנושאים שקשורים למעגן.