דפי הנצחה אביגדור בן אשר (שוורץ)

נסערים, שבורי לב ומוכי תדהמה, נפרדים אנו מאביגדור יקירנו שנפל קורבן שווא לטירוף הקטל בדרכים.

בכניסה לקיבוץ – ביתו ואין מגן, אין מושיע ואין מרחם.

קשה להבין ולא ניתן להצדיק את הדין.

נפרד אני מידיד ורע, בסימן זכירת חסד נעורינו וימי התום ילדותנו, ימים אותם עשינו בעיירתנו הקטנה דיצ'ה, תוך צבירת חוויות משותפות לאין ספור, מימים שטופי שמש ומימי סגריר, על הקודש ועל החול.

לפני יום-יומיים סיפר לי אביגדור על תכניותיו לבקר יחד עם אחיו רומי בעיירה שלנו, ולקיים מצוות עליה לקבר הוריו, אותם הורים שהיכרנום כאנשים יהודים חמי לב ורבי חסד, משכילים ודורשי אל, אשר חינכו את ילדיהם ברוח המסורת ובראש וראשונה ברוח אהבת הבריות, ברוח "ואהבת לרעך כמוך". אנשים שאך טוב רדפו כל ימי חייהם. והנה – נשמתו של אביגדור עם נשמותיהם הטובות והטהורות.

בימי מלחמת העולם השנייה, עת קדרו שמי עמנו עננים כבדים, עת "זדים קמו עלינו ועדת עריצים ביקשו את נפשותינו", פגעה יד האויב האכזר באביגדור, והוא ספג כדור בראשו. הוא נלחם בפגיעה ויכול לה.

זכה לשמוע את פעמי הגאולה לעלות ארצה, להצטרף ולהיות אחד מבוניו הנאמנים של בית מעגן.

ביום מן הימים הקים בית משותף עם ברכה, וראה טוב עמה כל ימי חייו.

נפרדים אנו מאביגדור יקירנו, הצנוע והחביב, השקט והנחבא אל הכלים, שהיה ידוע כשוחר מוסיקה מושבע. והנה פקעו המיתרים ואבד המזמור לעד.

ליבנו עם ברכה, לאה וכל בני המשפחה באבלם הכבד.

נוח על משכבך בשלום