דפי הנצחה חנה לזר

חנה לזר

הורים: שמואל וגיטה נויולט
תאריך לידה: כב אלול התרפ"ד | 21 בספטמבר 1924
תאריך פטירה: ז' טבת תשע"ג | 19 בדצמבר 2012

חנה לזר

בצער ובאבל אנו מלווים את חברתנו היקרה חנה לזר למנוחת עולמים. נעלה קווים לדמותה, מאז ימי הילדות והנוער בטרנסילבניה ועד לפועלה ופעילותה בקיבוץ מעגן.
חנה נולדה בשנת 1924 בעיר אראד להוריה, גיטה ושמואל נויוולט, שהיו בעלי חנות. כשהייתה בת חמש עברו ההורים לטימישווארה כדי לפתוח עסק חדש, והשאירו אותה לשנה שלמה בבית הדוד. לימים סיפרה שהיתה זו אחת השנים הקשות בחייה. ההורים היו שייכים לשכבת המשכילים היהודים, ועם השנים הפכו לציונים, וברוח זו חינכו את ילדיהם, כך שחנה בת ה-11מצאה את דרכה לתנועת הנוער הציונית "הבונים".
מתוך הזיכרונות שמסרה לארכיון מעגן: "בשנת 1939, בהיותי קרובה ליום הולדתי ה-15, שאלו אותי הורי מה אני מבכרת בתור מתנת יום הולדת: לנסוע לשווייץ לבית ספר לריקוד, או לעלות ארצה עם חברת נוער שהתארגנה באותם ימים. לי היה ברור שמקומי בעולם החדש, בפלשתינה. בקיץ 1939 נסעתי לקלוז' להיבחן לקבלה כפר הנוער בן שמן. קדמו לכך חודשיים קדחתניים של שיפור העברית, תנ"ך וקצת היסטוריה יהודית".
חנה ואחיה ראובן, המבוגר ממנה בשלוש שנים, נבחרו בין המעטים שזכו לעלות בקבוצה האחרונה לפני פרוץ המלחמה. בבן שמן זכתה לחינוך ממיטב המורים, עם דגש על זהות ומסורת יהודית, מה שיהפוך אותה בעתיד לאחד מעמודי התווך של התרבות במעגן. אחרי שנתיים כחניכה, היא מצטרפת בשנת 1941 לחברי הגרעין הטרנסילבני בחצר כנרת, ועל כך סיפרה: "זה עתה מלאו לי 17 שנים, והיתה הצעה לדחות את התקבלותי עד שימלאו לי 18. אני עמדתי על דעתי: כל חברי, כולל אחי ראובן, נמצאו בחצר. אל הורי, אשר הגיעו ארצה שנה קודם לכן, לא רציתי להצטרף כי ראיתי בכך סכנה לעתידי כקיבוצניקית".
חנה עברה בין ענפי הקיבוץ המתהווה – מאפיה, מכבסה, ואפילו זכתה לכבוד לעבוד במפעל קלת באפיקים ובסדום. כבר בשלב זה היא מתבלטת בתרבות. מדבריה: "מן הרגע הראשון לבואי הוכנסתי לפעילות התרבותית, היות והייתי בין המעטים אשר שלטו בשפה וקיבלו בסיס תרבותי רעיוני. היה עלינו לבנות תרבות חדשה, קיבוצית-יהודית, שעוד היתה בחיתוליה ולבטיה. רקדתי, שרתי, קראתי וביימתי". באותה תקופה של מלחמה והעפלה, חנה פורצת דרך, והיתה בין החברות הבודדות בשני תחומים חלוציים: מדריכה במחנות ההסגר של המעפילים בקפריסין, לשם נשלחה כמבשלת אבל עסקה בעיקר בהקניית עברית ויידע לעולים. וקשרית קרבית בשורות "ההגנה" במלחמת השחרור, בהיותה אחת מחמש חברות שנשארו במערכה בעמק הירדן לאחר פנוי החברות והילדים.
ב1949, סמוך למעבר הקיבוץ לנקודת הקבע, נישאה ליוסקה, ובמהלך השנים נולדו שלושת ילדיהם, פגי ז"ל, דליה ותמר. ליוסקה היו 2 ילדים שי וניבה מנישואיו הקודמים וחנה קיבלה אותם למשפחה. גם בחקלאות היתה חנה פורצת דרך: ב-1957 הפכה למרכזת הלול, אז ענף חשוב בחקלאות מעגן, ולאחר קורסים והשתלמויות מקצועיות הפכה למומחית ומקצועית בתחום. השלב הבא הגיע עם הקמתו של חניון מעגן: חנה, שידעה אנגלית, השתלבה בצוות ההקמה יחד עם מיקי גוטמן וג'ילברט שלם ז"ל ומישו סנש – ייבדל לחיים ארוכים, שהניחו את היסודות לענף התיירות המשגשג של מעגן.
עם חילופי הדורות בכפר הנופש, התפנתה להגשמה של חזון שליווה אותה במשך שנים: הקמת ספריה כוללת ונגישה, שבה ירוכזו הן ספרות יפה והן ספרות עיונית מדעית. הרעיון לא היה קל לביצוע, וחייב מאבק עם מוסדות הקיבוץ להרחבת המקום המיועד על מנת שיכיל את הכרכים הרבים. כתבה חנה: "הצלחתי להביא למודעות לספר, בקרב הצעירים והילדים". ואכן, בעידן שקדם לאינטרנט, בני הנעורים היו ממבקריה הנלהבים והנאמנים של הספריה. חנה יושבת ליד הדלפק, מאירה פנים לבאים, מסייעת בבחירת ספר ובהכוונה, כי למרות שלא למדה לימודים פורמאליים היה לה יידע כללי נרחב ועשיר.
במשך שנים היתה פעילה בתרבות, חלק מהזמן כחברה כמעט קבועה של וועדת התרבות, וחלק אחר כמתנדבת פעילה. היא שרה במקהלה המפורסמת של מעגן, שהיתה מתארגנת כל פסח. בייחוד בלטה בקטעי הקריאה במסכות החג, כמו למשל בקריאת ההגדה של פסח וביום השואה, אותן נהגה להגיש בצורה דרמטית – אמנותית שהפכה לחוויה לקהל המאזינים. כמו כן שימשה כעורכת עלון הקיבוץ, וכארכיונאית. היא שמרה על חיוניות ומעורבות, ולפני מספר שנים עוד היתה חלק ממערכת ספר ה-60 של מעגן.
בשנים האחרונות ידעה אירועים עצובים. נפטר יוסקה, בעלה, שהיה מהחברים המרכזיים במעגן, ואחריו במחלה קשה הבן פגי. אולם חנה יידעה להמשיך בחיים, לא נכנעה לצער ולקשיים, ומצאה נחמה ועזרה בבנות ובאיילה, בנכדיה האהובים, ושאר בני המשפחה העוזרת והתומכת.
נזכור את חנה כחברה פעילה ומעורבת, דעתנית ומקדימה את זמנה, שתרמה תרומה ייחודית לחיי הרוח והתרבות בקיבוץ מעגן. לבנות דליה ותמר לאיילה ולנכדים – אנו חברי מעגן אתכם באבלכם. כאן, באדמת מעגן, תמצא חנה את מנוחתה האחרונה.

יהי זכרה ברוך

התמונות שיכות לארכיון מעגן וצולמו ע"י יחיאל בן יוסף וחברי מעגן