דפי הנצחה הגר (אגי) נוטי

הגר (אגי) נוטי

הורים: יצחק וציפורה סנש
תאריך לידה: ט' אדר ב 'התרפ"ד | 15 במרץ 1924
תאריך פטירה: א' אב התש"ע | 12 ביולי 2010

הגר (אגי) נוטי

אגי נולדה ב-1924 בטרנסילבניה שברומניה, כבת שישית למשפחת סנש ובה שבעה אחים ואחיות. בני המשפחה היו היהודים היחידים בכפר, והחזיקו משק חקלאי עם גן ירק ובעלי חיים. האב היה בעל השכלה משפטית ושימש כנוטריון לתושבי הכפרים בסביבה. בהיותה נערה עברה המשפחה להתגורר בעיר סאטמר או סאטו-מארה, והתערתה בקהילה היהודית המקומית.
באותה תקופה מתגברת האנטישמיות ברומניה, והנוער היהודי נמשך אל פעילות תנועת הנוער הציונית – הבונים. האח הבוגר מאגי, אליהו, עולה לארץ בשנת 1939, ובעקבותיו מגיעים, בשנת 1941, אגי ומישו. הם מגיעים עם חברת נוער ד' לאפיקים, ונפגשים עם אליהו ושאר חברי הגרעין המייסד של מעגן.
השנתיים באפיקים היו יפות, שנות נעורים של תקוות גדולות, לימודי עברית, תנ"ך, ידיעת הארץ, מפיהם של מדריכים אנשי חינוך וערכים. בשנת 1943 מצטרפת אגי לחברי מעגן בחצר כנרת. הרבה שנים אחר כך כתבה: "בחיי הקיבוץ ראינו את הגשמת הציונות הטהורה, חיי פשטות, עבודה וחברות". בתום מלחמת העולם השנייה מגיע לחצר כנרת יושקה, לאחר שעבר את השואה והצליח להינצל ולחזור לעירו, קלוז'. אגי ויושקה הם מהזוגות שהתחתנו בחצר, ושם נולד בנם הבכור – דוד.
הקיבוץ שלח את אגי לקורס מטפלות בסמינר הקיבוצים בתל אביב, ומאז במשך 30 שנה היתה חלק מצוות המטפלות של מעגן. היא טיפלה בילדים הראשונים: שי, מיכל, רני, עמי , שלמה, רותי, רעיה. על אותה תקופה סיפרה: "ליוויתי אותם כפעוטים בצעדיהם הראשונים. כאשר ירדנו לים, במדרגות המפורסמות של חצר כנרת, לקחתי כל ילד בידיים, ירדתי שתי מדרגות, וחזרתי לקחת ילד נוסף. היו אז תנאים קשים, אבל גם אהבה רבה".
אחרי המעבר למעגן נולד צביקי, שנקרא על שם צבי נוטי, אחיו של יושקה, שנפל במלחמת העצמאות בקרב טירה. אגי ויושקו טיפלו בצביקי במסירות ובאהבה עד יומו האחרון.
אגי היתה פעילה בוועדות שונות: חינוך, קליטה, בריאות, ושימשה פעמיים כסדרנית עבודה. לאחר שנים רבות כמטפלת עשתה הסבה מקצועית לתחום הבריאות והקוסמטיקה, ועבדה במרפאה ובטיפולים קוסמטיים.
בשנת 1962 זכו אגי, אליהו ומישו להיפגש עם שני אחיהם הבוגרים, בונדי ופאלי ובני משפחותיהם. על המפגש עימם כתבה אגי: "היתה זאת פגישה מרגשת ביותר, עזבנו אותם כנערים, ונפגשנו אחרי 20 שנה. לפי הרגשתי שפר חלקנו, כי מתום שבעה אחים – נותרנו ארבעה במעגן ועוד אח בחיפה. הורי, אחותי וילדיה, אשת אחי הבכור וילדו – נספו בשואה".
ב-1988 התבקשה אגי לכתוב את תולדות חייה לארכיון. נקריא כאן את חלקם המסכם של דבריה:
"תולדות חיי שזורים בחיי המדינה שבדרך ובהקמתה. ישיבה בחצר כנרת, עליית הקיבוץ על הקרקע, מלחמות אין ספור, שתמיד חלק ממשפחתי השתתף בהן.
אחי אליהו –בבריגדה, מישו – בפלמ"ח בפלי"ם, גיסי צבי נפל במלחמת השחרור, יושקה השתתף במלחמת השחרור ובמלחמות אחרות, ובני דוד ועומרי לצערי גם הם המשיכו בהן. היו ימים מרגשים של התרוממות רוח וימים של שכול ועצב, אבל כולם שייכים למכלול אחד. הזמן נתן את אותותיו בבריאותנו וכוחנו, אבל יושקה ואני משתדלים לתרום במידת יכולתנו לקיבוץ וליהנות מנכדינו, בתקווה שימשיכו את דרכנו.
ידוע לנו שהקיבוץ ישנה את צורת חייו הנוכחית, ואנו נהנים מחיי הרווחה שהקיבוץ דואג לנו לאחר שנים של צמצום.
כאשר נולד לאילנה ולדוד הנכד הבכור, גיא, מלחמת ההתשה היתה בעיצומה, והוא בילה ימים ולילות במקלט. יושקה אמר אז: עד שגיא יגדל, כבר לא יהיו מלחמות". בעוד כמה חודשים יתגייס גיא לחייל קרבי. התקווה נכזבה, ובכל זאת, אולי עוד נזכה לימים טובים מאלה".

בשנים האחרונות אגי לא היתה איתנו, היא דעכה ולא יכלה עוד להיות מעורבת ולתרום כמו שעשתה לאורך כל חייה. נזכור אותה כחברה אהובה ונאמנה, כרעיה, אם וסבתא אוהבת ונאהבת.

יהי זכרה ברוך

התמונות שיכות לארכיון מעגן וצולמו ע"י יחיאל בן יוסף וחברי מעגן