דפי הנצחה שרה אסתרי

שרה נולדה בשנת 1930, בת למשפחת ירושלמי, בקהילה היהודית העתיקה והמפוארת בעיר איזמיר שבתורכיה. היא גדלה כילדה וכנערה בתנאים קשים. האב לא עבד, והאם היתה המפרנסת היחידה. ההורים לא יכלו לממן לימודים בבית ספר, ושרה נאלצה להישאר בבית ולטפל בתינוק בן שנה. עקב חובותיה בבית החמיצה עלייה לישראל של קבוצת חברות בנות גילה. רק לאחר המלחמה, הושגו עבורה התעודות הדרושות, והיא עלתה לישראל בגיל 16.

שרה הגיעה ב-1948, ישר מן האנייה לחצר כנרת. למרות היותה ממוצא ורקע שונה, היא השתלבה ונקלטה מהר בין  חברי הגרעין הטרנסילבני, וכאן גם מצאה את בן זוגה לחיים, שלמה אסטרייכר – אסתרי. יחד גידלו את ארבעת הבנים, וראו ברכה בביתם ובמעשיהם.

שרה עבדה שנים רבות בלול מעגן, בתקופה שענף זה הוחזק על ידי צוות של מספר חברים. היתה אחת מן החברות היחידות שהשתלבו בענף חקלאי. אחר כך החזיקה את ענף המכבסה, עבדה כתופרת, וכן במקומות עבודה נוספים בקיבוץ. בעבודות אלו בא לידי ביטוי כשרון המעשה והביצוע שלה. היא היתה זריזת כפיים וחרוצה, משכימה בשמחה לעבודת יומה, ותורמת ככל יכולתה בכל מקום שבו עבדה. תכונות אלו לקחה איתה גם לחוגים שבהם השתתפה בבית הקשיש – רקמה ואריגה.

בבית הקשיש, כמו גם בין חברי מעגן, היתה דמות אהודה ואהובה.

שרה לא היתה מן המתבטאים באסיפות ובוועדות. אשה צנועה שקטה ונחבאת אל הכלים היתה, אך תורמת בדרכה שלה, לעיתים באפיית עוגה לאירוע, לעיתים בהפעלת המכבסה למען החיילים, וכך בכל הזדמנות, ממשיכה להיות חברה נאמנה בקהילת מעגן.

ברבות השנים הפכה שרה לאשת חיל צופה הליכות ביתה, אם וסבתא לשבט אסתרי המורחב. הבית המתמלא במשפחות הבנים שבגרו, הנכדים והנכדות, שפינה חמה שמורה בליבה לכל אחד ואחת מהם, אותם היא מפנקת ואוהבת. שומרת קשר הדוק עם הבנים במעגן, ועם הבנים והנכדים אשר עזבו. בעלה שלמה חלה, והיא סועדת אותו בימי מחלתו הארוכים באהבה ובנאמנות, עד יומו האחרון.

בשנה האחרונה עבדה במפעלון, לפני כשבעה חודשים עברה ניתוח ומאז הידרדר מצבה ולא שבה לאיתנה.

נזכור את שרה כחברה לדרך, בה פסעה עד שכלו כוחותיה. תודתנו לחברות ולצוות בית דורות אשר סעדו אותה בימי חולייה.

כאן, באדמת קיבוצה מעגן תמצא את מנוחתה האחרונה.

חברי מעגן משתתפים בצערם ובאבלם של הבנים והמשפחה.