דפי הנצחה שמוליק בופן

שמוליק בופן

הורים: יצחק ופזה
תאריך לידה: ה' באייר תרצ"ב | 11 במאי 1931
תאריך פטירה: כ"ד כסלו תשס"ג | 29 בנובמבר 2002

שמוליק בופן

שמוליק קראו לו כל החברים – מתוך חיבה. היה שייך לנוף האנושי והנוף הכללי של מעגן. היינו רגילים לראותו בשבילי הקיבוץ עם כלבו המטופח "ברק", תמיד עם חיוך על פניו, תמיד עם "שלום, מה שלומך" בפיו.

לא יודעת בדיוק באיזה דרך הגיע למעגן, אבל הגיע בשנת 1949, הצטרף לקיבוץ ועד יום מותו היה חבר מעגן. בחור שקט, נחבא אל הכלים, מוצאו מבלגיה. פליט השואה שנשאר אחרי המלחמה – ללא משפחה, ללא קרובים, לבד בכל העולם.

בקיבוץ מצא מסגרת של בית, אמנם היה לבד – אבל לא בודד. תמיד דאגו לו ולכל צרכיו. לכל אחד היה מילה טובה בשבילו, הערה אוהדת או סתם "מה נשמע שמוליקה" שאגב התשובה שלו היתה תמיד: "יהיה בסדר"! ברכה תמיד דאגה לעוגת השבת שלו שהגיעה אליו כמו שעון כל שבוע.

נשאר רווק, לבד ובמקום משפחה גידל וטיפח כלב. הכלבים התחלפו עם השנים אבל השם "ברק" תמיד נשאר. שמוליק התייחס באהבה ובדאגה רבה אל הכלב והיה מעוד קשור אליו.

שמוליק עבד בנאמנות ובמסירות במקומות עבודה השונים. בהתחלה בגן הירק, א"כ בלול בו עבד הרבה מאוד שנים, גם בחצר ובנוי.

כך חלפו השנים, שמוליק הזדקן וחלה עד שהגיע לאשדות לבית "סחלב" לטיפולם המסור של הצוות שאהבו אותו ודאגו לו.

מס' פעמים ביקרתי אותו באשדות עם גילה, עם מישו, בפעם האחרונה, לא מזמן, כאשר נכנסנו ישב ליד השולחן, מיד זיהה את קולו של מישו, כי הרי הוא אינו רואה בכלל, ושאל: מישו יהודית מה שלום גילה ועודד? התפעלנו איך הוא זוכר הכל. דיברנו הרבה "נוסטלגיה" העלינו זיכרונות על הדשא הגדול, על החגים ובכלל על הימים שחלפו ואינם. מאד התעניין על החברים וכאשר נפרדנו ביקש למסור דרישת שלום חמה לכולם!

וכעת אנו נפרדים ממך שמוליקה. תמיד נזכור אותך כמו שהיית.

יהודית סנש

יהי זכרו ברוך

התמונות שיכות לארכיון מעגן וצולמו ע"י יחיאל בן יוסף וחברי מעגן