דפי הנצחה שלמה אסתרי

שלמה נולד כבן למשפחת אסטרייכר בשנת 1926בעיר ארד שבטרנסילבניה, הקרובה לגבול ההונגרי. במשפחתו היו ששה אחים ואחיות. אביו, אליהו, עסק במסחר. היה זה בית יהודי מסורתי ושלמה למד בבית ספר יהודי וכבר כילד עזר בעול פרנסת המשפחה, נוסע עם הוריו לשוק וליריד. כנער הוא מצטרף לפעילות הציונית בסניף תנועת הבונים המקומי. את שנות המלחמה עברה המשפחה תחת השלטון הרומני הפשיסטי, כשביתם פתוח לאירוח פליטים יהודים שנקלעו לעיר. בתום המלחמה עובר שלמה בנתיבי הבריחה, דרך הונגריה, אוסטריה ואיטליה, ומגיע ארצה

ב- 1945 .

עם עלייתו הצטרף שלמה לחבריו מהגרעין הטרנסילבני, אשר יושב כבר בחצר כנרת, מכאן יצא לעבודה בפלוגת הקיבוץ המאוחד בים המלח. במלחמת השחרור גויס ונלחם בקרבות העמק. בשנת 1949 יחד עם חברי מעגן, עולה שלמה לנקודת הקבע של הקיבוץ, ומשתלב בחיי המשק והחברה. למרות שלא למד באופן מסודר, ידע למצוא את מקומו ולתרום בכל אשר עשה. שלמה עבר מספר ענפים והתמיד בעבודה החקלאית. תחנתו הראשונה היתה ענף הדיג, בו זכה להיות חבר הצוות הראשון. היה יוצא מידי לילה על סירת דייגים לכנרת – עבודה קשה ורבת שעות, עם הילה של רומנטיקה. לא פעם ולא פעמיים נשמעו בקרבתם שריקות של כדורים מן הצד הסורי.

חמש עשרה שנים נמנה על הצוות הקבוע של הבננות, הענף החקלאי המרכזי של מעגן, ועבר מספר קורסים והשתלמויות בגידול זה. היה בננצ'יק גאה והתמחה בכל עבודות הענף . את הידע החקלאי שלו ניצל גם כאיש צוות ההקמה של פרדס מעגן. כפרדסן זכה לתעודת הוקרה מיוחדת מן הסוכנות היהודית. כמו כן, ניהל את מחסן ציוד המים של מעגן. לאחר שפרש מחקלאות השתלב כמרכז בענף הפזנון וגם כאן עבד בחריצות ובמסירות ובמשמרות ארוכות, ולמרות העבודה המתישה, מצא בה סיפוק רב. באותה תקופה, הנהגים ופעילי האיזור ידעו שהשכם בבוקר תמיד יחכה להם בפזנון הקפה המעולה של שלמה.

שלמה הקים משפחה יחד עם שרה. ויחד גידלו לתפארת ארבעה בנים. ב-1950 עלו לארץ הוריו יחד עם האחות הצעירה, עירית. אולם על אושרה של המשפחה שהתאחדה מחדש העיבו אסונות קשים. בשנת 1954 נספו ההורים באסון המטוס, בעצרת הזיכרון לצנחנים במעגן. ב-1981 נפטרו גיסו משה קולן, ממחלה קשה, ואחותו עירית קולן בתאונת דרכים ליד שער הקיבוץ.

שלמה ידע להתמודד עם הקשיים , ולהמשיך כחבר אופטימי ומעורב.

הוא הקפיד כל שנותיו להיות מעורה בחיי הקיבוץ. היה בין החברים שבזכות עקשנותם והתמדתם, נכונותם לקחת כל משימה, העסק ששמו קיבוץ ממשיך לנוע קדימה. הגיע לכל אסיפה ולכל מסיבת חג. גם בצד החברתי מילא תפקידים – ריכז ועדת חיילים וועדת דירות. היה בצוות הקבוע שהתייצב בהתנדבות לעזור בצליחות הכנרת ובסדרנות באמפי שבצמח. הוא לא היה מן המדברים והנואמים, אלא מן החברים העושים עבודתם בשקט ובאמונה, כל יום וכל שעה. גם בשנותיו האחרונות,כאשר התקשה בהליכה, השכים כל בוקר לעבודה במפעלון.

אהבתו הגדולה, שאותה הוריש לילדיו, היתה ספורט, ובפרט כדורגל. מידי שבת בא למגרש הכדורגל לעודד את קבוצת מעגן, בה שיחקו בניו, גיורא ואברמי, ובשנים הבאות נכדיו.

עקב אחרי הנעשה בליגות הכדורגל והקפיד להתעדכן במדורי הספורט בעיתונים.

אולי סמלי הדבר ששלמה נפטר בשמחת תורה. הוא היה אדם יהודי שורשי ששמר על מסורת בית אבא. ראינו אותו מגיע ברצון לכל יארצייט, נוטל חלק בתפילה, עונה אמן בקדיש. בחגים היה מבאיו הקבועים של בית הכנסת שלנו.

אנו חברי מעגן משתתפים באבלם של שרה, הבנים והמשפחה המורחבת.

נזכור את שלמה בכבוד ובאהבה.