דפי הנצחה רבקה ברעם

רבקה נולדה ב-2 למאי 1931 להוריה ויטאלי וברטה קומרצ'רו, צאצאים לקהילת יוצאי ספרד, בעיר פלודיב בבולגריה. אביה היה אדם משכיל, לא דתי אך שמר על קשר עם בית הכנסת הספרדי המקומי. אימה נפטרה בגיל צעיר .

כנערה צעירה חוותה את תקופת השואה, ואחר כך את הכיבוש הרוסי. לאחר שחרור בולגריה על ידי הקומוניסטים למדה שם בבית ספר תיכון .

בשנים 1948-1949 כמעט כל יהדות בולגריה עלתה לארץ, בין העולים גם רבקה, אחותה חנה ואביהן.
רבקה התחנכה שנתיים בחברת נוער בבית אלפא, שם למדה עברית, התנסתה בחיי קיבוץ וטיפחה את חלומה לצאת ללימודי אחות. ואכן עם תום ההכשרה בחברת הנוער יצאה ללימודים והוכשרה כאחות, או כפי שכונתה אז בפי כל
"אחות רחמנייה " .

בתקופה זו הכירה רבקה את מי שעתיד להיות בעלה, מאיר בריברם-ברעם , הלא הוא הקוש , מן הגרעין הטרנסילבני וממייסדי מעגן, וב-1953 חודש לפני לידת ביתם הבכורה – אראלה, הגיעו בני הזוג ביחד למעגן .

לחברי ובני מעגן רבקה זכורה ומזוהה בעיקר כאחות במרפאה המקומית, תפקיד אותו מילאה במשך 33 שנים .
לדור שמכיר היום רק את המרפאה האזורית, עם הצוות המתוגבר של צוות רופאים ואחיות, קשה להבין את תפקידה של המרפאה הקיבוצית בשנים ההן.

כשנה לאחר הגעתה, לקחה רבקה על עצמה את האחריות הגדולה להיות אחות יחידה ביישוב, וכמי שמופקדת על בריאות הציבור שכלל תינוקות וילדים, חברים והוריהם. היא צברה ידע מקצועי רב, וההערכה על תפקודה המעולה .

דלתה הייתה פתוחה לכל חבר, צעיר ומבוגר. ככל שהחברים הלכו והתבגרו היא הפכה להיות שותפת סוד לאין-ספור מצוקות ומחלות של חברים, שזכו ממנה לעצה ולעזרה בשעות הקשות.

יותר מפעם הצטרפה ליולדת או חבר בנסיעה לבית החולים פוריה, פעמים רבות אף ישבה ליד מיטת חבר או חברה שעברו ניתוח קשה ונזקקו לתמיכתה המיוחדת, וכן ליוותה את המטפלות בבית הילדים בהדרכה ובטיפול הילדים .

עבדה בשיתוף פעולה מלא עם שורה של רופאי משפחה במעגן, תוך אחריות ושותפות מלאה לכל נושאי הבריאות .
רבקה הייתה חברה בוועדות הבריאות לאורך כל שנות כהונתה כאחות.

בסיפור חייה שנכתב לארכיון כתבה רבקה: "המרפאה הייתה הבית השני שלי . החברים, הילדים וההורים היו המשפחה השנייה שלי. ביליתי ימים כלילות בטיפול ובדאגה, מתן סיעוד ועידוד לחולים מכל שכבות האוכלוסייה. רק לאחר 30 שנות עבודה בשנת 1983, קיבלתי עזרה חלקית מאחות שכירה " .

לאחר עשרות שנים במקצוע הקשה של אחות, פרשה רבקה מן המרפאה.
לאחר פרישתה, כתבה חנה דרורי ז"ל בעלון מעגן: "יש הרבה חברים שכמוני זוכרים לה חסד נעורים. היה לה ניסיון רב שהצטבר במשך כל השנים, ומה שעוד חשוב – גישה אנושית ורצון לעזור ללא גבול, מסירות מתמדת ויחס יוצא מן הכלל אל כל ילד, חבר או זקן. לזה נוסף חוש טבעי יוצא דופן לקביעת דיאגנוזה. היה לנו טוב שזכינו לאחות כמו רבקה, שכל כולה מסורה לעבודתה. לא מעט מקרים ידועים שבזכותה היום חברים חיים".

אחרי אתנחתא של לימודים בסמינר אפעל, רבקה חשבה לחזור למרפאה ולעבוד לצד אחיות צעירות יותר, אך לבסוף העדיפה לעשות הסבה מקצועית, וכך להמשיך להיות חברה תורמת. היא למדה לעבוד במכשיר ה"אפילציה", מתוך כוונה להמשיך לתרום ולעזור לאנשים. בתחילה טיפלה רק בחברות מעגן, ובמשך הזמן קיבלה גם חברות מהקיבוצים באזור והפכה ל"ענף" במשק.

רבקה, כבת למשפחה מרקע יהדות ספרד, השתלבה בחברה הטרנסילבנית של מעגן, ותרמה גם בתחומי התרבות והחברה. היא שרה במקהלה של פסח והיתה חברה בוועדות שונות .

רבקה הקימה בית ומשפחה עם חברה לחיים ובעלה הקוש, אותו סעדה במסירות בימי חוליו. כאן נולדו שלושת ילדיהם – אראלה , ירון ועמיחי . לימים הפכה לסבתא גאה ואוהבת לנכדים ולנינים.

השנים חלפו, ורבקה שעזרה כה רבות לזולת – נזקקה לעזרה בעצמה, אך נשארה מעורבת ופעילה עד ימיה האחרונים.
תודה לענת ולצוות בית דורות , שתמכו בה בשנותיה האחרונות .

אנו חברי מעגן משתתפים באבלם של אחותה חנה, ילדיה אראלה , ירון ועמיחי , הנכדים ובני המשפחה. כאן באדמת מעגן קיבוצה מצאה רבקה שלנו מנוחה אחרונה.