קוטי (אלישבע) סנש
קוטי (אלישבע) סנש
בצער רב מלווים אנו היום את חברתנו קוטי (אלישבע) סנש בדרכה האחרונה במעגן.
קוטי נולדה ב-1919 בטרנסילבניה למשפחה של סוחרים. המשפחה היתה ציונית ופעילה מאד בקהילה. האב היה דמות מאד פעילה, במיוחד באיסוף כספים למטרות ציוניות. לקוטי היו עוד שתי אחיות, הן היו חברות בתנועת הבונים.
המשפחה עלתה לארץ בשנת 1951 ההורים ושתי אחיות.
בשנת 1948 הצטרפה קוטי למחנה הכשרה חקלאית בעיר הצג. באותה שנה הצטרף בונדי (מרדכי) סנש ז"ל , יחדיו היו בהכשרה ונישאו בחודש דצמבר באותה שנה.
בשנת 1962 עלתה המשפחה עם הבן גבריאל (גבי) לארץ והצטרפו למשפחת סנש הענפה בקיבוץ.
בשנה הראשונה עבדה קוטי בקיבוץ על פי דרישות סידור העבודה. היא מאד אהבה לצאת לגיוסים בשדות.
בשנת 1964 נכנסה לעבוד במחסן הילדים כתופרת, עבדה בנאמנות בתפירת בגדי הילדים 18 שנים. לאחר מכן עברה לעבוד במתפרה הסלונית של הקיבוץ.
קוטי היתה עמנו במעגן 50 שנה כשכל עולמה היה ביתה ומשפחתה הקטנה והמורחבת. היא היתה אשה מאד שקטה ונעימה, מסורה מאד לעבודתה.
כאשר חלתה עברה לטיפול סיעודי בקיבוץ דגניה ב'. אנו מודים לדגניה על הטיפול המסור וכל בית מעגן משתתף בצער המשפחה.
יהי זכרה ברוך
לך ולבונדי היה סדר יום קבוע: בקיץ, לא ויתרתם על טבילה בכנרת הצוננת. בלי להתעצל, הייתם יורדים לים מידי יום, שוחים, ומשחקים עם הילדים שכל-כך אהבתם.
בימי החורף ובעונות המעבר – אהבתם לשבת בשמש ולהתחמם, ומסביבכם חברים רבים שאהבו את חברתכם.
תמיד הייתם מכניסי אורחים ומסבירי פנים. מי שנעצר לדבר אתכם רק לרגע – מיד הוזמן לקפה ועוגה… מיד שלפתם כסא מתקפל מהמרפסת, כדי להרחיב את המעגן.
גם בקרב המשפחה, הייתם אנשים חמים, שהקפידו לשמר את הקשר המשפחתי, להזמין ולארח. ליבכם היה רחב ואוהב.
זכיתם לחיות שנים רבות ביחד. ביניכם היתה אהבת אמת. חייתם יפה ובכבוד.
ומיום שבונדי נסתלק מאיתנו – כבר לא היה טעם לחייך. איבדת את הרצון לחיות. לא רצית לשמוע, לא רצית לראות, לא רצית אפילו לאכול.
הרופאים סידרו לך הזנה מלאכותית, שעזרה לך לחיות עוד קצת… עד שהגיע היום הזה, שגופך כבר לא יכול היה לתפקד יותר, והסתלקת מאיתנו.
היום אנו נפרדים ממך, ומקווים שלא סבלת הרבה.
תחסרי לנו מאוד.
יהי זכרך ברוך.
מגילה אלוש (סנש)
לקוטי היקרה!
הגיע הזמן להיפרד ממך. המוות שכל כך חיכית לו – הגיע אליך.
מאז שבונדי – בעלך האהוב, נפטר – רצית להצטרף אליו. אז הנה הגיע הרגע שכל כך רצית- להצטרף אליו.
בשנים האחרונות היית בבית אבות בדגניה ב', שם טיפלו בך באהבה ובמסירות. אבל, את רוב שנותיך חיית במעגן.
בתחילה, באתם למעגן כעולים חדשים, ביחד עם פולי ויוליקה והילדים. היו לכם קשיים עם השפה, ובכלל – עם אורח החיים המיוחד בקיבוץ. אבל, לאט לאט מצאתם את מקומכם – את ובונדי, בעבודה ובחברה.
גם גבי, בנכם – גדל כאן איתנו, ואח"כ עזב לארה"ב, לעולם הגדול, שם הצליח בעסקים, אך לצערנו – נפטר ממחלה, והוא בקושי בן 40.
על בונדי סופר רבות: אהב את התמרים והסוסים…
אבל את קוטי – שנים רבות עבדת בתפירה: במחסן הילדים, במתפרה, ובתעסוקת מבוגרים.
תמיד היית מסודרת ונקיה. לבושה יפה ואלגנטית, בתסרוקת אסופה ומוקפדת.