דפי הנצחה צבי (טדי) לבנקופף

טדי נולד בשנת 1921 בעיר דבה שברומניה. הוא נקרא על שם חוזה הציונות תיאודור הרצל. בן להורים משכילים – אביו ניהל בית ספר יסודי של רשת "תרבות". אימו נפטרה בהיותו ילד קטן. המשפחה עברה לעיר סאטמר, ומשם  לאורשובה, עיירה על גדות הדנובה ליד גבול סרביה. כבר מילדותו גילה טדי כשרון לשפות: מהבית דיבר הונגרית ועברית, בבית הספר הפך לתלמיד מצטיין ברומנית, ולמד גם לטינית ויוונית עתיקה. לימים למד ושלט בשפות נוספות – אנגלית ואספרנטו.

למשפחה היתה חצר גדולה ובה גידלו עצי פרי ועופות. לקראת הרשמה לכתה החמישית בגימנסיה הוא הוכשל בבחינות עקב סירובו  לכתוב את הבחינה בשבת. אביו קיבל את העניין בהבנה, והחליט לשלוח אותו למוסד יוקרתי: בית המדרש לרבנים על שם פרנץ – יוזף בבודפשט. בשנת 1940 נסע טדי לחופשה בבית הוריו ברומניה, עם כוונה לחזור לסמינר ולהכשיר את עצמו כרב, אלא שהשלטונות ההונגרים, כחלק ממדיניות אנטי יהודית, סירבו לאשר את חזרתו לבודפשט. יתכן מאוד שסירוב זה הציל את חייו, שהרי רבים מאוד מיהודי הונגריה נספו אחר כך  בשואה. בינתיים, גם ברומניה עלתה לשלטון מפלגת "משמר הברזל" הפאשיסטית, וטדי מחליט לעלות לארץ. דרכו הובילה אותו לבוקרשט, משם ברכבת לעיר הנמל קונסטנצה, ושם עלה עם מעפילים נוספים על סיפונה של האונייה דריאן. חמישה שבועות היטלטלו בדרך, וב-18 למרץ 1941 עגנה האונייה בנמל חיפה – אך עדיין לא בחוף מבטחים: באותה תקופה הבריטים הגבילו את העלייה לארץ וטדי, יחד עם שאר נוסעי הדריאן, נכלא במחנה המעצר בעתלית במשך למעלה משנה.

למרות שלא עבר את ההכשרה עם הגרעין הטרנסילבני, טדי כותב למזכיר מעגן יוסקה לזר ומבקש להצטרף לקיבוץ. התשובה – חיובית, "אם שאר החברים בעתלית מסכימים". וכך, באוגוסט 1942,  הוא מגיע לחצר כנרת ומתחיל מחדש את חייו – בקיבוץ מעגן. בהתחלה כמו רבים אחרים הוא עובד חוץ: במפעל האשלג בסדום, בקלת אפיקים, ובתחנת חברת החשמל בנהריים. בהמשך למד נגרות, ובמשך 30 שנה היה הנגר של מעגן, כשאנשי הצוות מתחלפים – יחזקאל, יצחק איילון, חילקה, ישראל מרמלשטיין ואחרים, בונים רהיטים ומתקנים למוסדות הקיבוץ ולחדרי החברים. ב-1947 התחתן עם דיטה מחברת הנוער ד' באפיקים שהשלימו את הגרעין, בחצר כנרת נולדה הבכורה עפרה, ובמעגן דינה ונטע. לאחר שפרש מהנגרייה עבד טדי כספרן בבית גורדון, שם יכלו לנצל את בקיאותו בשפות, ובשנותיו האחרונות עסק באריגה במפעלון של מעגן.

בנוף של מעגן טדי היה איש יחיד ומיוחד בכמה מובנים. ראשית, הוא הקפיד על צמחונות מגיל צעיר, לא נגע במאכלי בשר. הוא עצמו נהג לייחס לצמחונות שלו את בריאותו ואת אריכות ימיו.  את הידע המופלג שלו בשפה העברית ניצלו החברים, עורכי העלון ובעלי תפקידים – בכל מקרה של שאלה או מחלוקת. היה חבר צנוע ועניו,  התרחק מעסקנות וממחלוקות וחי בעולמו שלו, עולם של ספרים ורוחניות, בדירה פשוטה וריקה מכל סממן של פינוק. מתקופת סדרי  הפסח המשותפים בחדר האוכל זכורה השתתפותו במקהלה של פסח, ומהקטעים הקבועים שלו בהקראת ההגדה.  עד השנים האחרונות נהג לבוא ולהשתתף בתפילות ראש השנה ויום כיפור. טדי היה מהוותיקים הראשונים ואולי הבודדים שהשתלט על עולם המחשבים, והיה מבלה שעות מול המחשב בהתכתבות מיילים ובמעקב אחרי אתרים שונים באינטרנט. לשינוי בקיבוץ התנגד ותבע לשמור על הערכים המקוריים של שוויון ושיתוף. עד השנה האחרונה, בגיל 94, עוד  היה מדווש על אופניו בשבילי הקיבוץ, זקוף קומה ומאיר פנים, אותות הגיל לא ניכרים עליו כלל, כדי להגיע למקום עבודתו במפעלון.

בניגוד לרבים מבני דורו, חברי קיבוצים ואחרים, הוא לא עברת את שם משפחתו ונשאר  "לבנקופף". פעם הסביר לי את הסיבה: זהו שם ייחודי, וגם, לזכר אביו ומשפחתו מדורי דורות.

את שליטתו  בעברית וביידע כללי ניצל גם בפתרון תשבצים, אותם היה שולח בקביעות למערכות העיתונים ולא אחת זכה בפרס – בדרך כלל ספר – על הפתרון. כמו כן היה מאזין קבוע לחידונים של שמוליק רוזן ברדיו, וגם כאן הצטיין בתשובות. עם זאת, הוא לא וויתר על אהבתו לשפת האם – הונגרית. בתיקו שבארכיון מצאנו פנייה להורו, ה"אחראי על הסרטים", שיקפיד להביא להקרנה גם סרטים בהונגרית, וכן בקשה מהמוסדות לכלול בחבילת הערוצים של הקיבוץ גם את ערוץ "דונה" ההונגרי.

בסמינר בבודפשט התוודע לשפה הבינלאומית אספרנטו, ולמד אותה על בורייה. טדי היה כנראה, עד מותו, האספרנטיסט הוותיק בעולם, לבטח בישראל. הוא החזיק בביתו ספרייה צנועה של ספרי אספרנטו, ניהל התכתבות עם חבריו לשפה ברחבי הארץ והעולם, והמשיך כל חייו להשתלם ולשפר את ידיעותיו בשפה זו. בעובדה שהאנגלית ולא האספרנטו הפכה לשפה השלטת בעולם ראה תמיד החמצה היסטורית. הוא לא נלאה מלהסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע על חסרונותיה של האנגלית ועל יתרונותיה של שפת האספרנטו.

אנו נפרדים באופן סמלי מתקופה –  טדי הוא מהאחרונים מחברי מעגן שהיו בחצר כנרת. הוא נהג לספר בגאווה שבתקופת המנדט היה הנתין של 3 נציבים בריטיים: מקמייקל, גורט וקאנינגהם. לפני מספר שנים נזכרו בו בסמינר הרבני שעדיין פועל בבודפשט, ושלחו לו את ספר השנה של הסמינר עם הקדשה מיוחדת – מעין סגירת מעגל.

תודה לענת, זיווה, סוזי, צוות בית דורות והמפעלון ולכל מי שתמך וסעד את טדי בשנותיו האחרונות.

חברי מעגן משתתפים  בצערן של עופרה דינה ונטע , הנכדים והנכדות וכל בני המשפחה.

עלי קדם