דפי הנצחה פרץ (הורו) ביכלר

הורו נולד בשנת 1920 בטרנסילבניה שברומניה. המשפחה התגוררה בכפר קטן ליד העיר ארד.  האב היה אחראי על יערות האזור מטעם הממשלה. בהיותו בן ארבע נפטרה אימו, והוא גדל עם אחותו הצעירה בבית יתומים עד גיל 14. כבר בצעירותו גילה נטייה וכישרון למכונאות, למד ועבד בבית ספר מקצועי וקיבל הכשרה בתיקון  טרקטורים ומכונות. הוא הצטרף לתנועת הנוער "הבונים", ויצא לחוות הכשרה לקראת העלייה לישראל.

הורו עלה לארץ יחד עם ראשוני הגרעין הטרנסילבני בשנת 1939 על סיפון האוניה טייגר היל. שנתיים  שהה עם החבורה המייסדת בקיבוץ אפיקים, שם למד לעבוד בכלים חקלאיים כבדים והתנסה ביישור ובהכנת קרקע למטעי הבננות. ב1941 עבר יחד עם חבריו לחצר כנרת. לאחר המעבר לנקודת הקבע במעגן  יצא להשתלמות של שלושה חודשים בקורס מכונאים השני שנפתח במדרשת רופין.

הורו ייזכר במעגן בשני התפקידים אותם מילא לאורך שנים ארוכות: מוסכניק ואחראי על הסרטים.

בזכות הכשרתו המקצועית "סומן" הורו מימי הקיבוץ הראשונים לעבודה במוסך, עבודה שבה התמיד במשך שנים ארוכות, כולל תקופות שבהן ניהל את הענף. הוא הכיר וטיפל במסירות בכל הטרקטורים של מעגן לדורותיהם, החל  בדי-טו ודי-פור ועד לטרקטורים המודרניים ולמכונות החקלאיות לסוגיהן. בסבלנות האופיינית לו ידע לאתר את התקלות ולתת שירות מקצועי לענפי המשק. יחד עם מישו סנש וחברים נוספים  היו צוות לעניין לפתרון תקלות וקלקולים, וגידלו וחינכו דור של בני משק צעירים, שלמדו מהם כיצד לטפל בכלים.

בעבודת המוסך באו לידי ביטוי תכונותיו של הורו: סבלנות, מקצועיות ויסודיות. גם כשהתבגר לא ויתר על עבודתו, והתייצב מידי יום במוסך לטפל  במחסן החלקים, ולטקס היומי – שתיית  קפה עם הצוות הצעיר.

בשנים שהסרט בבית הצנחן היה הבידור העיקרי בקיבוץ, להורו היה תפקיד מפתח – לבחור את הסרטים ולדאוג שיגיעו למעגן ויוחזרו במועד. לשם כך יצר קשרים הדוקים עם המחלקה לקולנוע בהסתדרות, וטיפח יחסים טובים עם בעלי הרכבים בקיבוץ כדי שיסכימו לקחת את הסרט חזרה ליעדו. הורו העדיף להביא סרטי פעולה וקומדיות. כדרכו של קיבוץ לא כולם היו מרוצים, אבל הוא היה מחייך  , מרגיע ומסביר שעליו לקלוע לטעם של הרוב.

כתחביב עסק הורו בעבודות אמנות מעץ וממתכת. השתתף בחוג לעבודות עץ ב"ביתנו". הוא העיד על עצמו: "בזכות סבלנותי הרבה וידי הטובות אני מסוגל לעשות דברים יפים, מדויקים ופרקטיים."

הורו היה חבר מעורב ופעיל בתחומי החברה בקיבוץ. התמיד לבוא לאספות, היה פעמיים חבר מזכירות וכן חבר בוועדת תרבות ובוועדת עבודה ובצוות תכנון. הוא לא הרבה להתבטא, אך ידע לגבש עמדה שקולה ונבונה בנושאים שעל הפרק.

בשנת 1944, בחצר כנרת, התחתן עם מרטה לבית שלמון, יחד גרו באוהל זוגי,  ובנו משפחה למופת. יחד  גידלו וחינכו את ארבעת ילדיהם. באהבה ובמסירות סעד את מרטה בימי מחלתה. את אבלו על מרטה וגדי ז"ל נשא בדממה בתוכו.   זכה ליהנות מנכדיו האהובים ולהתגאות בהם, ורק לפני מספר ימים נולדה לו נינה ראשונה, בת לאלה.

נזכור את הורו כחבר לדוגמא, מטה שכם ועוזר, נאמן לקיבוץ, מסור בעבודתו ונוח לבריות. איש מפוקח שראה את הדברים כמות שהם בלי אשליות, בעל הומור

מיוחד, אבא וסבא מסור למשפחתו.