פנחס דקנר
פנחס דקנר
כואבים ודואבים נפרדים אנו מחברנו היקר פנחס דקנר המכונה בפינו סיבור – ששב אלינו למצוא באדמת מעגן מנוחה אחרונה.
והוא עייף ויגע, שבע שנות ייורים ותלאות.
את סיבור נזכור על שתי תקופות חיים במעגן, השונות זו מזו, ואשר המפנה הטרגי שחל בחייו חוצה ביניהן.
התקופה הראשונה היתה תקופת הפריחה והצמיחה, התקופה בה הכרנו אותו כשותף נאמן לחיים עם מרטה ז"ל, בה טיפל בנאמנות והגיש יד של תמיכה עידוד וסעד. הכרנו את סיבור שפורש כנפי אהבתו על ילדיו ולאחר מכן סבא גאה ואוהב.
הכרנו את סיבור העובד במסירות בלול ובפרדס.
חבר וידיד – איש רעים להתרועע, בעל חוש הומור להפליא, מסביר פנים וליבו רוחש כבוד לבריות.
ונזכור את סיבור על התקופה השניה, תקופת השלכת והקמילה, בה נעקר מקרבנו ולפניו שנות סבל, דמדומים ושקיעה.
בית מעגן ליווה אותו באהבה וחרדה ויבורכו החברים אשר ביקרו אצלו ועשו הכל כדי להקל עליו במר גורלו.
ליבנו עם שושי, איציק, הנכדים וכל בני המשפחה באבלם הכבד.
באדמת מעגן אשר אהבת ידידנו, תמצא מנוחה ויהא זכרך ברוך עימנו לעולמי עד.