דפי הנצחה סוניה (שרה) בריברם

בצער ובאבל מלווים אנו היום את חברתנו סוניה בריברם בדרכה האחרונה במעגן.
סוניה נולדה בשנת 1923 בחודש מרץ, והיתה כמעט בת 89 שנים.
המשפחה היתה דתית מסורתית. ארבעת הילדים – שלוש בנות ובן – למדו בבית ספר יהודי. פסקה, האחות עזבה את הבית בגיל 16, הצטרפה לקן בטרנסילבניה, עלתה ארצה כחלוצה והיתה בין מייסדי מעגן.
הבן נהרג במלחמת העולם השנייה, סוניה עם ההורים והדודים ברחו מפני הנאצים והגיעו, לאחר תלאות, לטשקנט. בסיום מלחמת העולם השנייה המשפחה חזרה לעיר קישינב במולדווה אשר ברוסיה, השתקמה ומצאה קרובים. מאוחר יותר, אחרי המלחמה, נפטרה האחות גיטה ממחלה.
המשפחה עלתה לארץ בשנת 1965, לאחר ביקורו של אבא – סבא בריברם ז"ל במולדווה. הוא מצא את המשפחה במצב כלכלי ובריאותי מאד קשה. הוא פנה לאיחוד משפחות כדי שיוכלו לעלות ארצה. במפתיע הגיעו לקיבוץ חמש נפשות: הבן פנחס, אשתו סוניה, הילדים שמחה ואסתר והסבתא, אמה של סוניה. הם נקלטו במהירות בזכות המשפחה המורחבת בקיבוץ. הילדים קלטו את השפה העברית והשתלבו יפה בחברת הילדים וההורים נקלטו בעבודה.
בהתחלה סוניה עבדה בבית התינוקות עם יבקה ז"ל ולאחר תקופה קצרה עברה למחסן הבגדים ובו עבדה הרבה שנים כאחת מהצוות והיתה מאד מסורה לעבודתה.

סוניה ופנחס חיכו בקוצר רוח לנכדים – ורק בגיל יחסית מאוחר זכו לנכדה – שני – והקדישו לה מזמנם. הם אהבו אותה מאד ושני היתה מאד קשורה אליהם.

בארבע השנים האחרונות, לאחר שחלתה, טופלה בביתה על ידי מטפלת ג'בה שהגיעה מסרילנקה. היא טיפלה בה במסירות ובאהבה רבה, דאגה לכל צרכיה, טיפחה את ביתה וסידרה גינת פרחים יפה. סוניה מאד אהבה אותה, יחדיו טיילו בשבילי הקיבוץ כאשר מידי פעם ערכו ביקור בבית דורות ובמפעלון.

סוניה חייתה עמנו במעגן 47 שנים כשכל עולמה היה ביתה, אישה מאד צנועה ושקטה.
אנו חברי מעגן וצוות בית דורות והמפעלון מודים לג'בה על הטיפול המסור ומשתתפים בצער המשפחה, הבן שמחה, הבת אסתר והנכדה שני.