דפי הנצחה משה (אגון) לנג

אגון נולד בשנת 1922 בעיר טימישוארה שברומניה. בשנת 1941, עם התגברות האנטישמיות ברומניה, הצליח בעזרת דודו להשיג סרטיפיקט לעלייה, והגיע לקיבוץ אפיקים. עמדה בפניו  האפשרות להצטרף לחברת נוער ד, אך הוא העדיף חברות בגרעין הבוגרים, הוא הגרעין הטרנסילבני של מייסדי מעגן, ויחד עימם עבר לחצר כנרת.

בריאיון לארכיון מעגן אמר אגון: "הודות להכשרתי ידעתי מה זאת עבודה וידעתי לעבוד". ואכן, העבודה היתה בשבילו ערך עליון ותוכן חיים עיקרי , מקור לעניין ולהנאה, והוא המשיך בה כמעט עד יומו האחרון.

אגון עבד בקיבוץ שורה של מקומות עבודה. הוא התחיל במפעל קלת באפיקים, ואחר כך יצא לשלוש שנים במפעל המלח והאשלג בסדום .  עם חזרתו , זכה בתפקיד נחשק – נהג משאית הקיבוץ, אך לאחר תקופה קצרה הוזעק לענף במשבר – גן הירק. כדי להרחיב את ידיעותיו בחקלאות עבר קורס מרכזי משק. גן הירק נסגר עקב ריבוי עבודה שכירה והפסדים, ואגון עובר לבננות. מטעם הענף הוא נשלח כמתגבר לבית האריזה שהוקם לא מזמן, וכאן עובר את כל השלבים, מפועל בקו הייצור ועד למנהל תפעול,ומנהל חשבונות . הוא מצליח להתקדם בזכות כישרונו הטבעי לניהול, מסחר ועיבוד נתונים כלכליים, כמו גם הכרות עמוקה עם הענף והשוק . בתפקידו כמשווק בננות ארצי חלש על צומת רבת חשיבות בענף הבננות, ועשה זאת בהצלחה ובמסירות.  גם כשהכל כבר היה ממוחשב, אגון זוכר את המספרים בעל פה ומקבל את ההחלטות הנכונות.בכל שעה ובכל רגע נתון הוא שולט בחומר, יודע איזה פרי מצוי היכן, הכל אגור בזיכרונו.

עשרים שנה עבד אגון במכון הבננות , כשביניהן מילא שורה של תפקידים בקיבוץ ובאזור: מרכז לול, גזבר, סדרן עבודה, מנהל סניף תנובה בטבריה, חבר בוועדות משק ובוועדת כספים במעגן.

מן הבננות עבר בשנת 1982 למכון האבוקדו והמנגו, כאיש הנהלת חשבונות, ובעבודה זו התמיד, סירב לפרוש אפילו ליום אחד,  עד שכוחותיו לא היו עימו עוד.

על מפעל חייו בחקלאות זכה אגון לציון הוקרה מטעם המועצה האזורית עמק הירדן שהוענק לו ביום העצמאות תשנ"ט – 1999. במגילת הפרס שקיבל מראש המועצה נכתב: "מזה 30 שנה מלווה אגון את הפעילות החקלאית בענפי האבוקדו, הבננות המנגו והליצ'י: בקליטת הפרי בבתי האריזה בצמח, בתהליכי מיונו, הבחלתו, אריזתו ושיווקו בארץ ובחו"ל.

כישוריו הייחודיים, כמו גם הידע והניסיון שרכש במהלך עבודתו עשוהו לבר סמכא ולאחד המעולים בארץ בתחומי פעילותו. עינו החדה יודעת לבחון את טיבו של כל פרי. בה בעת הוא יודע לחוש את צורכי השוק. תחשיביו הכלכליים – שיווקיים מבטיחים היערכות נכונה לכל עת ומצב.

המוניטין שיצאו ליושרו והגינותו, האמון הרב שרוכשים לו הן החקלאים – המגדלים והן הקונים והסוחרים הביאה להצבתו כמשווק אזורי וארצי במשך תקופות ארוכות, כנציגם הראוי של החקלאים.

בין ובתוך כל אלה חנך, ליווה והדריך דור של מנהלי בתי אריזה ומשווקי פרי בעמק הירדן."

ב 1949 הכיר את אשתו, מרים, פליטת השואה. היה להם תחביב משותף – מוסיקה קלאסית. יחד הקימו בית ומשפחה, עם שתי הבנות ענת ודורית, ועם הנכדים, שאגון היה כה גאה בהם . 35 שנים היו ביחד. באותן שנים גם טיפל במסירות באימו שהגיעה למעגן במעמד של הורה.

אגון לא היה איש של דיבורים ונאומים, אלא איש המעשה והביצוע. את ידיעותיו הרבות בתחומי החקלאות , הניהול והשיווק רכש בעצמו, הודות להתמדה , חריצות ועבודה קשה במשך שנים ארוכות. היה לו כוח רצון חזק, בזכותו היגיע להשגים, ודעות מקוריות ועצמאיות.

אגון שמר על צלילות, ערנות ומעורבות  עד רגעיו האחרונים, היה מודע למצבו, ולא איבד את האומץ והחוכמה שאפיינו אותו כל חייו.

נזכור אותו כחבר שתרם רבות לצד המשקי והחקלאי בקיבוץ מעגן. אנו חברי מעגן משתתפים בצערן הכבד של ענת, דורית ושאר בני המשפחה.  כאן, באדמת מעגן , בין השדות שבהם עיבד גידל וקטף ירק ופרי, יימצא את מנוחתו האחרונה.