דפי הנצחה מאיר (הקוש) ברעם

הקוש נולד בשנת 1919 בעיר ארד בטרנסילבניה וגדל בבית דתי. אביו, גרשון בריברם, למד בישיבה והיה סופר סת"ם ושוחט בעיירה. במשפחה היו שבעה אחים ואחיות. הקוש ירש כישרון מוסיקלי מצד אביו, שהיה חזן, וגם מצד אימו, שהיתה בת לחזן ידוע. לאחר לימודים של ארבע שנים בלבד נאלץ לעזוב את בית הספר בגלל אוויר האנטישמי, והמשיך בלימודים אצל מורים פרטיים.

הקוש הצטרף לתנועת הנוער החלוצית "הבונים" ובשנת 1937 יצא עם חבריו להכשרה בעי האצג, על מנת להכשיר את עצמו לחיים חקלאיים בארץ ישראל. הוא עלה לארץ בשנת 1939 כעולה בלתי ליגאלי על סיפונה של האונייה "קולורדו". המעפילים נתפסו על ידי הבריטים והוחזקו חודשיים במעצר. לאחר השחרור הצטרף לגרעין הטרנסילבני באפיקים.

הגרעין יוצא לעצמאות בחצר כנרת, והקוש נמנה על צוות מקימי הרפת ובה 10 פרות. הוא לומד את רזי המקצוע והופך לרפתן מקצועי ומוסמך. אך הוא שואף לממש את כישרונו האמנותי, ויוצא ללימודי מוסיקה ופיתוח קול בתל אביב ובירושלים. בתקופה זו פגש את רבקה, אשתו לעתיד, ויחד חזרו למעגן ולחיי הקיבוץ וכאן גידלו ביחד את שלושת ילדיהם.

הקוש חזר לרפת ועבד בענף זה למעלה מ-35 שנים. בתחילה היה רפתן מן המניין, יחד עם חבריו וילי ויואל שלגי, בתקופה שעדיין חלבו את הפרות בידיים. מאוחר יותר התמחה בגידול עבלות, היה עובד מסור מאוד לענף וראב בו את כל עולמו. אפשר היה לראות אותו בכל יום אחר הצהריים מיגע לרפת לתת חלב לעגלות, לעקוב ולראות אם אין תקלות. היו תקופות שהכיר כל פרה בשמה. היה מורה וחבר לדורות של רפתנים מצעירי מעגן.

לצד העבודה החקלאית, תרם הקוש רבות לחיי התרבות במעגן. זכורים האופרות והמחזות המוסיקליים בהם השתתף, והפליא לשיר בקול הטנור שלו אריות מפורסמות, אותן זכר בעל פה, ולשחק תפקידים קומיים בכישרון טבעי. ברפרטואר שלו היו מלחינים כמו ורדי, רוסיני ואחרים. בסדר פסח השתתף במקהלה, והיה לו קך קטע סולו קבוע. השירה היתה בשבילו אפיק ביטוי אמנותי אותו לא זנח, ודרכו תרם לחיי הקהילה הקיבוצית.

בשנת 1980 פרש הקוש מהרפת והכשיר את עצמו כמטפל קריאטרי וכמסג'יסט. בעבודות אלה המשיך לעבוד במשך מספר שנים עד שמחלתו מנעה ממנו וכוחותיו עזבו אותו.

נזכור את הקוש כחבר נאמן, איש תרבות ומוסיקה, מוותיקי ובוני מעגן. כאן, באדמת מעגן, בין שדות ומטעים של הקיבוץ שהוא היה ממייסדיו, מצא מנוחה אחרונה.