דפי הנצחה ישראל מרמלשטיין

ישראל נולד בשנת 1920 בכפר באזור קרפטו רוס, אז בתחומי סלובקיה, לא רחוק מן העיר מונקצ', בקרבת הגבול עם הונגריה ואוקראינה. האב שלמה זאב, היה חייט, ולמשפחה היו גם אדמות. בכפר היו רק 80 יהודים, אך התקיימו בו מוסדות קהילה כמו בית ספר ומקווה, וישראל ואחיותיו התחנכו באווירה דתית. כילד כבר ידע את השפות הנהוגות בסביבה – הונגרית, אידיש, סלובקית ורוסית-אוקראינית.

ישראל הצטרף לתנועת החלוץ הצעיר. בתחילת מלחמת העולם סופח הכפר והאזור כולו להונגריה הפשיסטית, בת בריתם של הגרמנים. ההורים ואחותו הצעירה נספו באושוויץ. ישראל גויס על ידי ההונגרים לעובדת כפייה. שלוש שנים הוחזקו הוא וחבריו בתנאי רעב ועבדת פרך, כשהם ניזונים מפרוסת לחם ומעט מרק ליום. הוא עסק בעבודות שונות – נפחות, סנדלרות ובניית מסילות ברזל.

בשנת 1944 הוברח על ידי פעילים מתנועת דור הבונים, מעבר לגבול הרומני. בעיר ארד הוא נפגש עם חבר מעגן לעתיד שלמה אסתרי, שדאג לו ומשם עלה לארץ.

ישראל הופנה לקיבוץ כפר סאלד , בו התגייס לפלמ"ח. כלוחם פלמ"ח הגיע גם לתל-יוסף , ולכפר יהושע, שם רכז הכשרה חקלאית, ולקלמניה, בה פגש את אשתו לעתיד אביבה.

יחד עם אביבה הם נמנים על מייסדי מושב בית חנניה במישור החוף . במו ידיו בנה את בתי המושב, העומדים בו עד היום, ועסק בגידול ירקות. משם עברו בשנת 1957 לקיבוץ מעגן יחד עם שתי הבנות אילנה ודורה, וכאן במעגן נולדו התאומים זיוה וחן.

ישראל נקלט במהירות בחקלאות ובחברה במעגן. מקום עבודתו הראשון היה הרפת, ואחר כך הצטרף לצוות ענף הכרם, בו התמיד למעלה מ-30 שנה. יחד עם משה קולן, ג'ילברט ומונדי נמנה על הצוות הקבוע של הענף. הפך לכורם מומחה ומנוסה. ילדי מעגן זוכרים את ההשכמות לבציר מידי קיץ, כאשר ישראל, בדרכו הנינוחה והמסבירה, מארגן את העובדים, מכוון אותם לשורות, ומסביר בסבלנות את ההבדל בין ענב בשל ואשכול בוסר. בריאיון לארכיון מעגן אמר ישראל: הכרתי כל גפן בכל פינה בכרם, שהרי את רובן שתלתי במו ידי, ואפילו ידעתי על איזה כנה הורכבה כל גפן.

את ההחלטה על עקירת הכרם קיבל ישראל כדרכו בהשלמה, אך הקרובים אליו ידעו שההחלטה הכאיבה לו, ועוד שנים אחר כך היה תוהה ושואל האם חיסול הכרם אכן היה מחויב המציאות. אך הוא ידע למצוא עבודה חלופית, הצטרף לנגריה, וגם בענף זה התמיד כ-15 שנים.

ישראל השתלב גם בחיי החברה ושימש כסדרן עבודה וכמרכז עבודה. מילא את כל חובותיו והיה נאמן כל חייו לעקרונות השיתוף והעבודה. מילא את כל חובותיו. נזכור אותו כאיש חייכן ונוח לבריות, תמיד במצב רוח טוב, משרה אוירה של שמחה, אוהב בדיחה טובה והומור, ספוג באידיש קייט, לוקח את הכל בפרופורציות.

עזב אותנו חבר נאמן, מקובל ואהוד על הכל.

נזכור את ישראל כאב דואג לילדיו וכסב אוהב לנכדיו.

יחסר לנו טיולו היומי עם אביבה לאורך הטיילת, מקדים שלום ושואל מה נשמע.

כאן באדמת מעגן נסגר מעגל חיים של איש יהודי שגדל ובגר במזרח אירופה, עבר את מוראות השואה, מלחמת השחרור, וזכה להתערות בישראל להקים בית ומשפחה, לשתול מטע וכרם ולזכות בזקנה טובה מוקף בחברים ובמשפחה אוהבת.

לאביבה ולמשפחה – אנו אתכם באבלכם.