יוסף (יוסק'ה) לזר
יוסף (יוסק'ה) לזר
במשך כ- 70 שנה היה יוסק'ה חבר נאמן במעגן. עזב אותנו האחרון מקבוצת ראשוני-הראשונים, מייסדי מעגן, מי שעמד ליד ערש הולדתו של היישוב משחר ימיו, והיה מן הדמויות הקובעות והמובילות החל מהתגבשות הגרעין ובמשך עשרות שנים בקיבוץ היושב על הקרקע.
יוסק'ה נולד בשנת 1914, למשפחה מסורתית בעיר דז' שבטרנסילבניה. בילדותו היה החבל שייך עדיין לקיסרות האוסטרו הונגרית, וסופח אחרי מלחמת העולם הראשונה לרומניה. בימי לימודיו בגימנסיה הצטיין כשחקן כדורגל, ועם סיום בית-הספר פנה ללימודי רוקחות באוניברסיטה. במקביל התמסר לפעילות בתנועת הנוער הציונית "הבונים", שחרתה על דגלה הגשמה – עלייה לארץ ישראל והקמת קיבוץ. יוסק'ה היה בהכשרה בהאצג, הדריך וחינך קבוצות נוער, והפך תוך זמן קצר לחבר הנהלת התנועה ולדמות המרכזית בה.
בשנת 1939 עלה יוסק'ה לארץ על סיפון אוניית המעפילים "קולורדו". לאחר תקופת מעצר קצרה במחנה של הבריטים, הוא מתבשר על ידי חבריו כי עליו לעבור לאפיקים, שם יוקם ויקבל הכשרה קיבוצית הגרעין הטרנסילבני, לקראת ייסוד קיבוץ עצמאי משלו. באפיקים הוא מקדיש את מירב זמנו ללימוד השפה העברית, ולא פחות מכך – למעקב כיצד יש לתכנן ולנהל קיבוץ, ובפרט את ענף הנוי. מתמחה בבנייה עם קבוצת הבניין של אפיקים ומשתתף בביצור מפעל החשמל בנהריים בפני הפצצות של מטוסי אוייב. עם חבריו הוא עובר בשנת 1941 ל"חצר הכנרת", בה מתמקם הגרעין כגוף עצמאי וקיבוץ בדרך. ב"חצר" יוסק'ה קונה את הפרה הראשונה לרפת של מעגן. בשנת 1942 נולד לוופקה ויוסקה בנם שי – הבן הראשון של מעגן, ואחריו ניבה. בזיכרונותיו סיפר יוסק'ה כי שמו של התינוק נקבע באסיפה הכללית של הקיבוץ.
במהלך השהות ב"חצר כנרת" נחשף יוסק'ה לחפירות הארכיאולוגיות בבית-ירח ואף לקח בהן חלק, וכך נולדה זיקתו ואהבתו לידיעת הארץ. במהלך השנים טיפח זיקה זו במאות הטיולים בהם השתתף והספרים שקרא, והפך לבר סמכא בנושא טבע וידע ארץ ישראל. תחום נוסף שישפיע על עיסוקו בעתיד היה השתתפות פעילה בתכנון גן הנוי של "בית גורדון". כמו בכל נושא, גם בגננות מעמיק יוסק'ה בלימוד ורוכש ידע רב.
בימי סיום מלחמת השחרור נבחר יוס'קה, למרות מחאותיו, לגזבר ומזכיר חוץ – בא כוח מעגן כלפי המוסדות המיישבים, כאשר משימתו הראשונה והחשובה היא לאתר משבצת קרקעית להתיישבות הקבע. הוא מנהל משא ומתן מסובך עם הרצפלד, יצחק טבנקין וגבתי, ולבסוף מביא בפני חברי מעגן את ההצעה הגורלית שיזם שר החוץ משה שרת: מעגן נשאר בעמק הירדן, תופס את מחנה חיל הספר ליד צמח, על מנת לקבוע עובדה פוליטית – סיפוח האזור המפורז למדינת ישראל. בתוקף תפקידו טיפל יוסק'ה בכל ההיבטים של מעבר מעגן לנקודת הקבע – ריכוז הקרקעות, תכנון מדוקדק של היישוב, תקציבים, בניית הבניינים הראשונים ופיתוח הענפים החקלאיים. לאחר תקופת ההתאקלמות וההקמה, ביקש יוסק'ה להתמסר לאהבתו הגדולה – ענף הנוי, אלא שבמעגן לא ויתרו על יכולותיו, והוא נשלח לקורס מרכזי משק במדרשת רופין. כמרכז משק שמורה ליוסק'ה זכות בפיתוח של הענפים העיקריים במעגן: הגדלה משמעותית של שטח הבננות, נטיעת פרדס וכרם ראשונים, שכלול ועדכון שיטות העבודה ברפת, וכמובן ענף התמרים, אותו ייסד וריכז. באופן טבעי חזר שוב גם לתפקיד הגזבר, בו עסק בין היתר בהשגת תקציב לבניית חדר-האוכל החדש אך שומר כל העת קשר קרוב לענפי הנוי והתמרים. לאחר הנהגת התקציבים האישיים מילא את תפקיד התקציבן, העוקב אחרי פנקסי החברים. כל השנים הוא חבר פעיל שדעתו נשמעת ומוערכת בוועדות השונות – מזכירות, ועדת משק, ועדת צריכה, ועדת כספים ועוד.
יחד עם חנה'לה הקים במעגן בית משפחתי, מלא וטעון בתרבות ובתוכן.
נזכור את יוסק'ה כסלע איתן של דוגמא אישית, הגינות וצניעות, ומסירות לענייני מעגן. נזכור אותו בשנים הראשונות, מוביל את שירת הרבים אחרי לילות הסדר במעגן, מכה בידו על השולחן, כרבי בין חסידיו. את קולו הרועם, קורא את הקטע הקבוע שלו בהגדה של פסח – "זכור את אשר עשה לך עמלק . . . שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך". נזכור אותו צופה אל הכנרת, בוחן ומזהה את עופות המים שהגיעו אל החורף הישראלי. את נאומיו באסיפות הכלליות, בהם הוא חוזר ומתריע על המצב הכלכלי וממליץ על מדיניות כלכלית זהירה וסולידית. את התקציבן שמפרט לכל חבר את מצבו בפנקס. את האב, סבא וסבא רבא אוהב ומסור למשפחתו.
לחנה, ניבה, דליה, פגי ותמר וכל בני המשפחה. לפני זמן לא רב נפרדנו משי, ורק לאחרונה מליו. אנו איתכם באבלכם.
יוסק'ה זכה לאריכות ימים , ועזב אותנו בשיבה טובה.
הוא נטמן בלב האדמות והשטחים שהיה לו חלק כה גדול בתכנונם ובפיתוחם, כל דונם וכל חלקה נושאים את חותם מעשיו.