דפי הנצחה חוה רוזן

חוה נולדה למשפחת קליין בשנת 1929 בעיר דברצן, השנייה בגודלה בהונגריה, כבת אמצעית בין אחות מבוגרת לאח צעיר יותר. האב ניהל בית חרושת לנעליים, והמשפחה – מסורתית ומעורה בקהילה, משפחה חמה אוהבת ומלוכדת, עד שנחתה עליהם אימת המלחמה והשואה. האב נלקח למחנה עבודה בכפייה, ועקבותיו אבדו ברוסיה. שאר בני המשפחה נכלאו בגטו, וגורשו יחד עם מאות אלפי יהודי הונגריה לאושוויץ. בסלקציה, האם  , האחות והאח הצעיר נשלחו לתאי הגזים, ואילו חוה זכתה בחיים, חיים של עבודת פרך, פחד רעב ועינויים. בכוח רצונה החזק, רצון  של נערה צעירה בת 15, שרדה את שנות השואה ויכלה להשתקם בחיים חדשים. בשנת 1949 עלתה לישראל והצטרפה לקיבוץ מעגן בשנתו הראשונה על הקרקע.

בקיבוץ החלה את דרכה כעובדת בגן הירק, אך כבר בשלב מוקדם התגלו כשרונה ונטייתה למה שיהפוך למרכז חייה – חינוך ילדים. היא סיימה סמינר למורים באורנים, ובשנים הבאות, בגיל מבוגר יחסית, השלימה תואר בחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. בבית החינוך לימדה דורות של תלמידים, ואף היתה מרצה למורות ולגננות בתחום החינוך המיוחד.

בשנת 1977 הוצעה לתפקיד מזכירת קיבוץ מעגן, ולאחר התלבטויות קיבלה על עצמה להיות החברה הראשונה בתפקיד זה. היתה זו תקופה עם בעיות לא קלות, קליטה מסיבית של בני משק, ורוחות של שינוי לכיוון המעבר ללינה משפחתית. יחד עם חברינו מאיר ויצחק  טיפלה בהקמת חדר האוכל. חוה ביצעה את תפקידה בסמכותיות, ראתה עצמה כנציגת החברה והקהילה ולא התבטלה בפני אנשי המשק והכלכלה, איתם  התמודדה כשווה בין שווים. השכילה להידבר עם בני הדור השני ולשלבם בתפקידים בוועדות ובחיי הקהילה. אם חשבה לנוח לאחר התפקיד המורכב והקשה, לא כך חשבו בעמק הירדן. השותפים בבית החינוך, אנשי הדגניות אלומות ומסדה, החליטו להטיל עליה את תפקיד ניהול בית הספר. וכך, לאחר שנים של התנסות בחינוך ובניהול, היא עומדת בראש המוסד הוותיק שראשיתו בימי חלוצי דגניה וכנרת, ונכנסת לנעליהם של מורים  מיתולוגיים כמו עמינדב ושושנה ישראלי. מילאה את התפקיד מתוך מודעות לכובד האחריות, מנהיגה את צוות המורים ואת תוכנית הלימודים לכ-400 ילדים.  חוה היא מנהלת משתפת שעובדת עם צוות, אך אינה חוששת לקבל החלטות קשות, כשמנחה אותה אינטואיציה נכונה , חוש מעשי והכרות מעמיקה של המערכת. החינוך עבורה הוא ייעוד ושליחות. מלווה בדאגה אימהית  את ילדי כתה א בצעדיהם הראשונים המהוססים על הדשא של בית החינוך, ובגאווה רבה את בוגרי כתה ח העוברים לבית ירח.

במשך השנים , לצד תפקידיה הציבוריים, היא גם רעייתו המלווה והמסורה של יונה ז"ל. כאשתו של סגן ואחר כך ראש המועצה האזורית, ביתה פתוח לאורחים מן האזור והמדינה, דיפלומטים ופוליטיקאים, קציני צבא בכירים  וסתם אזרחים, מישראל ומהעולם הרחב, אשר נהנים מהכנסת האורחים ומהבישולים ודברי המאפה מעשי ידיה. זהו בית ששורה עליו רוחה של חוה, רוח ספוגת תרבות אירופית וישראלית, ספרות ומוסיקה קלאסית. יחד עם יונה היא מייצגת את ישראל בשליחות לרומניה, בדאגה ובטיפול ביהודי המדינה בתקופת שלטונו של הרודן צ'אושסקו. בדאגה ובאהבה ליוותה וסעדה את יונה בימי חוליו.

לאחר קדנציה שנייה כמזכירת מעגן, היא מעבירה את השרביט סופית לדור הבנים, ומוצאת לעצמה תחום עניין חדש – התיירות. משתלבת בצוות כפר הנופש מעגן כאחראית לארוחות הבוקר.

היא חברה בצוות השינוי של מעגן, במטרה מוצהרת להילחם ולשמור על זכויותיהם של חבריה הוותיקים והמייסדים, מול רוחות ההפרטה והחידושים. ולצד אלה היא מוצאת כמובן זמן לנכדים האהובים ולמשפחה המורחבת.

לאורך כל שנותיה בקיבוץ , בין שנשאה בתפקיד רשמי ובין שלא,  היתה חוה חברה מעורבת , ונמנתה על הגרעין הפעיל  של חברי קיבוץ מעגן. ידענו שניתן לפנות אליה בענייני החברה, ולסמוך על כושר שיפוטה והבנתה.

בחודשים האחרונים עקבנו בדאגה אחרי התמודדותה במחלה הקשה. יכולנו לראות בעיניה שהיא מבינה את מצבה, אך אינה מוותרת. כך עד לשבועות האחרונים בהם נדמה היה שנכנעה לכאב, ורק חיכתה לסוף שייגאל אותה מייסוריה.

על פי המסורת היהודית, מי שנפטר ביום הכיפורים נחשב לצדיק. אינני חושב שחוה ראתה עצמה כצדיקה. היתה לי הזכות להחליף אותה בתפקיד המזכיר, ולשבת עימה בעשרות רבות של ישיבות, ועדות, אסיפות  ושיחות. אני יכול להעיד שחוה פעלה מתוך ראיית טובת הזולת והחברה, ומתוך אמונה חזקה בדרך הקיבוץ. אנו מודים לך, חוה, על כל השנים בהן לקחת אחריות והקדשת כוחות ותעצומות נפש למען הקהילה במעגן.  על אישיותך המיוחדת, על התרומה וההתנדבות. על היכולת לנקוט בעמדות עצמאיות, להתעקש, להיאבק ולא לעבור לסדר היום. על התבונה והנדיבות.  זכית לקום כאוד מוצל מן השואה, לבנות חיים יפים ומשמעותיים, לייסד קיבוץ בישראל, להקים משפחה מפוארת וילדים נהדרים.

איתכם אנו , דני רן ודיצה וכל בני המשפחה באבלכם.  כאן, באדמת מעגן שאהבה תמצא חוה את מנוחתה האחרונה.