דפי הנצחה זבולון קורן

ושוב מסתופף השכול בבית מעגן, ושוב מסתופף השכול בעמקי ליבותינו

ואנו מתאבלים מרה על מות חברנו היקר זבי קורן שעצם עיניו לעולמי עד.

בימי מחלתו ליווינו אותו בחרדה, בתפילה ובתקווה להחלמתו, אך לצערנו תקוותינו נתבדו ותפילותינו לא נענו.

זבי איננו!

בימים אלה אנו מציינים 50 שנה לשואת יהדות הונגריה.

50 שנה לציון הימים האפלים בהם נתקיימו דברי הנביא ישעיה: "כי הנה החושך יכסה ארץ – וערפל לאומים".

זבי עבר את נוראות הימים ההם. הוריו היקרים נספו בשואה והוא הגיע אלינו כאוד מוצל מהשריפה. והנה האוד השרוף הפך לעץ מתחדש ומתרענן שהניב פרי.

הוא לא נכנע לסערות הזמן, התמודד עמן, הקים משפחה עם רעיתו לאה משפחה שברבות הימים התרחבה, גרמה לו נחת ואושר והעניקה תמיכה, עידוד וסעד בימי סגריר.

זבי זכה בחייו להערכה, אהבה ורעות, אך גם סבל וכאב היו מנת חלקו.

כל ימיו במעגן הוא הלך בשדות. בחורף גשום או קיץ של שמש יוקדת מצאנו אותו במטעי הבננות. היה דוגמא להתמדה, למסירות וחריצות בלתי נלאית.

ליבנו עם לאה, אילנה, רחלי, אורי וכל בני המשפחה באבלם הכבד.

ימתקו לך זבי רגבי אדמת מעגן.

האדמה אותה אהבת, אותה עיבדת בעמל כפיים והשקית בזיעת אפיים.