דפי הנצחה זאב (נגוש) סביון

זאב (נגוש) נולד ב-3 במרץ 1918 בעיירה הקטנה האצג אשר בטרנסילבניה. האח הצעיר לחמישה אחים ואחות, משפחה גדולה שנשארה בשלמותה גם לאחר השואה. בבית דיברו הונגרית, יידיש ורומנית.

לאחר שסיים לימודי בי"ס עממי, הלך  נגוש ללמוד את מקצוע הדפוס, אך לא הספיק לעבוד במקצוע, כי החליט להצטרף לגרעין של תנועת דרור הבונים, שחבריו היו באותו זמן בהכשרה בהאצג. בהכשרה למדו הוא וחבריו משליחים שבאו מארץ ישראל מה זה קיבוץ, והכינו עצמם לעלייה לארץ כאן בהכשרה קיבל את הכינוי "נגוש", בגלל שהיה כהה שיער וכהה עור, והזכיר לחבריו את ה"נגוס", שליט אתיופיה. הכינוי דבק בו כל ימי חייו, ורבים אפילו לא ידעו את שמו האמיתי, זאב.

הוא אהב לספר על החיים בבית ובעיירה. איך חיו בלי חשמל, השירותים היו בחצר, בישלו על תנור שהוסק בעצים שהיו מצויים בשפע, על השלג בחורף, על התעלולים שששת האחים הרבו לעשות. הוא העיד על עצמו שגדל בין סוסים, ידע איך לטפל בהם. בגיל 18, עלה לארץ בעלייה בלתי ליגאלית על סיפון האנייה "קולורדו", יחד עם ראשוני הגרעין שהקים מאוחר יותר את קיבוץ מעגן, בו חי עד יומו האחרון. הקבוצה הצטרפה לקיבוץ שער הנגב, אך שאפה להקים קיבוץ עצמאי של יוצאי טרנסילבניה. ואכן, כעבור מספר חודשים הם עברו לאפיקים, ומשם כגרעין עצמאי לחצר כנרת.

בחצר כנרת למד נגוש נהיגה מחיים פיל, ושנים רבות היה נהג משאית והכיר היטב את כל כבישי ארץ ישראל הקטנה של אז. היה נהג זהיר וקפדן ביותר. עוד תפקידים שמילא בקיבוץ: עובד במספוא במשך מספר שנים, נהג אמבולנס ובריאות, משימה אותה מילא במסירות רבה.

נגוש לקח גם חלק בחיי התרבות והספורט במעגן. הוא השתתף במקהלה, אך בעיקר הוא זכור ככדורגלן מצטיין בקבוצת "הפועל מעגן" , חלוץ מרכזי שהבקיע שערים רבים ושמו נודע ברחבי העמק. אהבה נוספת שלו היתה עבודה בגינה, אהב לטייל טיול רגלי, היה נוסע באופניים עד דגניה והיה לו רישיון נהיגה שתוקפו שפג ב-3 במרץ 2008 – יום הולדתו ה-90.

היה נשוי לגובי – גבריאלה , וגידלו שלושה ילדים. הם חיו חיים משותפים ויפים במעגן במשך שנים רבות. כשגובי חלתה, הוא טיפל בה במסירות אין קץ במשך שבע שנים.

ביום ששי האחרון לפני מותו, התכוננו הילדים רוני וחגי להגיע לביקור. בקשתו היתה שלא ישכחו להביא פרחים ושהם יצאו יחד לבית העלמין, כי כבר היה קשה לו לצאת לבד. אך למרבה הצער כבר לא הספיקו לעשות זאת, ואת הפרחים הביאו לו ולגובי לבית הקברות.