דפי הנצחה ורדה (בבי) אילון

בבי נולדה בשנת 1922 בעיר קלוז' בירת טרנסילבניה.היא היתה הבת הצעירה במשפחת רוזנפלד, אחרי אחיה הבכור יונה.המשפחה היתה משכילה ואמידה ושמרה על מסורת החגים. בבי הלכה לבית ספר רומני, אך עיקר חיי החברה והפעילות התרכזו בתנועת הנוער הציונית "הבונים" – פעילות בקן, מחנות קיץ, הכשרה לקראת החיים בארץ ישראל. היו אלה ימים של נעורים תוססים ותקוות גדולות – להגשים חיים חדשים בארץ ישראל.

בבי הקדימה את רוב מייסדי מעגן וכבר ב-1938 עלתה לארץ והיא נערה בת 16 בלבד. היא למדה במוסד הנוער תלפיות בירושלים, ואחרי שנתיים מצטרפת לחברי "הגרעין הטרנסילבני" באפיקים, משם הם יוצאים לעצמאות בחצר כנרת. בתקופה זו עבדה במטבח ובלול. בשנת 1942 נישאה ליצחק הירש – אילון, הזוג הצעיר גר באוהל ומגדל את בנם עמי. לאחר מלחמת העולם מגיעה בשורת האיוב על מותם של ההורים ובני משפחה נוספים במחנות הריכוז.

ביולי 1949 הם עולים על הקרקע במתחם המחנה הבריטי ליד צמח, מייסדים את קיבוץ מעגן, והופכים לחברים מרכזיים במשק ובחברה. בשעה שחברים מנוער מתקדמים בקריירה ובתפקידים – בבי ממלאת את חובותיה בחצר הקיבוץ במסירות, נאמנה ומאמינה בדרך הקיבוץ.

בשנת 1959  יצאה המשפחה לשליחות ציונית של שנתיים בארגנטינה. אם גרו בבואנוס-איירס, ופעלו לעידוד העלייה מארץ זו. עם חזרתם לארץ, הבן עמי מתגייס לצבא. אנו יכולים רק לשער את מה שהתחולל בנפשה, נפש אם אוהבת, בשעה שבנה היחיד היה במקומות המסוכנים ביותר, בפעולות הנועזות ביותר. כלפי חוץ, היא היתה תמיד חזקה, וגאה בהישגיו של הבן.

בקיבוץ מעגן מילאה בבי שורה של תפקידים: מטפלת, אקונומית, סדרנית עבודה, רכזת קניות, חברה בוועדות עבודה, צריכה ומזכירות. לכל עבודה ותפקיד שמילאה, הביאה את התכונות שאפיינו אותה: חריצות ומסירות ללא פשרות, יסודיות וקפדנות, כושר ארגון, יכולת לימוד, וזיכרון לפרטי פרטים. היא ידעה לצטט נתונים, החלטות וסיפורים מכל שנות מעגן. חברה דעתנית, שביטאה עמדה נחרצת בשאלות הקיבוץ והמדינה. בתחילת שנות השבעים סייעה ליצחק בפתיחת ענף חדש במעגן – הפזנון. יצחק ממשיך בתפקידיו הציבוריים, ובבי היא המחזיקה את הבית.

כאקונומית, ערכה וארגנה את החתונה הראשונה של בת הקיבוץ – מיכל. תפקיד זה סייע לה בעבודתה הבאה – אם בית בסמינר "אוהלו" – אותו מילאה במשך חמש שנים, וזכתה לסיפוק ולהכרת תודה על עבודתה.

בשנת 1972 חוזרת בבי לרומניה, ארץ מולדתה – הפעם עם יצחק, כשליחי המוסד לעלייה. באותן שנים פתח השליט הרומני סדק לפעילות ישראלית ואפילו לעלייה.

בבי משתלבת בפעילות בין קהילות היהודים שנותרו ברומניה, ומבחינה חברתית בסגל הישראלי השוהה בבוקרשט. ליהודים הם מביאים את דברה של מדינת ישראל, מסייעים להם לשמור על גחלת המסורת והחגים. על הסיפוק והעשייה מעיב פרוץ מלחמת יום כיפור, והידיעה כי הבן, עמי, נמנה על הכוחות הלוחמים.

עם שובם למעגן, משתלבת בבי בחנות המקומית, הכל-בו, ואחר כך בהנהלת חשבונות, ענף בו עבדה הרבה מעבר לגיל הפנסיה, כל עוד כוחותיה היו עימה.

בחלוף השנים הפכה לסבתא אוהב וגאה בשלושת נכדיה, ואף לסבתא רבא לנין ראשון.

חברי מעגן משתתפים בצערם של יצחק, עמי וביבה, ושאר בני המשפחה. ננצור את זכרה של בבי באהבה ובחיבה.