ג'ילברט (גיל) שלם
ג'ילברט (גיל) שלם
גיל קראתי לו כי חיבה עמוקה נקשרה בינינו, דרך ארוכה עשינו יחד.
ראיתי אותו בכרם בעת הבציר, בשעות הארוכות של שיכרון הניצחון, של אדם שמתקרב לסוף המרוץ. עוד מאמץ אחרון. בציר עם זריחה, הובלה, אריזה, והעמסת הפרי אחר הצהריים. ימים מפרכים, ארוכים בלהט השמש ובלהט איסוף הפרי המבשיל.
קטן, צנום, אבל מחזיק מעמד כל עונת הבציר. מתבדח, מתרגז, נמצא בכל מקום, מעודד את האורזות ולמנוחה מתיישב ביניהן לארוז גם הוא. נסחט בלהט הבציר עד תום. אחר כך מתמוטט. כאדם שאמנם הגיע לסוף המרוץ.
כעבור שנים נפגשנו שוב. החניון. צריף עץ, חום קיץ, אבל המתח, הריגוש נשארים. העונה בוערת . ושוב ימים ארוכים, ללא מנוחה, דאגה לכל פרט וחיוך לאורח.
מעטים בקיבוץ היודעים מה גדול העול על כתפיו. עבודה משרדית, פיקוח על העובדים, דאגה למצרכים, עזרה במקומות הלחץ.
תיכנס למשרד, הוא יושב נינוח ומתבדח, אין רואים עליו את הלחץ שהוא עומד בו.
משך מחצית שנה הוא נשוי לחניון. אין בית, אין אישה, אין ילד. רק בן-טיפוחיו – החניון.זה ביתו, אלה חייו. כל רגע שאינו במקום, יכול לקלקל, אין הוא מסוגל לשאת את המחשבה. נוחות האורחים תלויה בו, כי הוא והחניון חד-הם.
אבל הלחץ ומתח עושים את שלהם. עמוק עמוק בתוכו הוא נשחק. חולה, מתייסר, לא יכול לעזוב את אהבתו. אינו מוותר על תמצית חייו. כי אלה הם חייו. סוערים לפעמים, פעמים על מי מנוחות, אך חייו קשורים בעבותות ברזל אל בן-טיפוחיו.
ידידי נעלם, הגיע לסוף המרוץ האחרון. לא אשמע עוד את קולו. הכסא שישיב בו עד יומו האחרון נתייתם.