דפי הנצחה אסתר צאלון

אסתר שרדה את השואה, ידעה תלאות ואסונות רבים, אך התמודדה בגבורה ובנתה לעצמה חיים חדשים.

אסתר נולדה בשנת 1921 בעיר קטנה הונגריה. בסביבה היו יהודים מעטים . הוריה, בני הזוג שיינברגר,  היו זוג רופאים מחלקים שונים של "הונגריה הגדולה" – האב מאזור הגבול עם יוגוסלביה, האם מטרנסילבניה.

ב-1939 עם התגברות האנטישמיות פוטר האב מעבודתו העיקרית, והמשיך בעבודה חלקית במרפאה ציבורית. אסתר סיימה לימודים בגימנסיה. בזיכרונותיה סיפרה  על התנכלות של תלמידי הכיתה, בה היו 5 יהודים מתוך 40 תלמידים: הילדים היהודים לא הוזמנו למסיבת הבגרות, תמונותיהם לא צורפו לאלבום המחזור, והבנים אף ספגו מכות. בנסיבות אלה, כך כתבה, היא וויתרה על פנייה חסרת סיכוי להתקבל ללימודים באוניברסיטה, וסיימה לימודי אחיות מעשיות. כאחות עבדה בבתי חולים בעיר הבירה בודפשט, עד 19 למרץ 1944 התאריך שבו פלשו הנאצים להונגריה. אייכמן הגיעה לבודפשט. החלו משלוחים של יהודים מקהילות ערי השדה לאושוויץ. היהודים בבודפשט חויבו לענוד את הטלאי הצהוב ורוכזו בגטו. אסתר עבדה כעוזרת בית. באוקטובר הועברה על ידי השלטונות למחנה עבודה, ומשם אחרי צעדה ברגל לגבול האוסטרי הפכה לאסירה במחנה ההשמדה מאוטהאוזן באוסטריה. המחנה שוחרר על ידי הצבא האמריקאי במאי 1945.

לאחר השחרור נודע לה שאביה נרצח במחנה דכאו. אימה ואחותה שרדו את אושוויץ. האם השתחררה כשהיא חולת שחפת ונפטרה כעבור ארבע שנים, האחות חלתה בשיתוק ילדים ומאז נזקקה לכיסא גלגלים. אסתר ניסתה לשקם את חייה בבודפשט. היא נישאה ליונה בשנת 1947, ונולדו רחל וישי. בעלה הראשון נפטר כעבור מספר שנים. עם פרוץ המרד ההונגרי נגד הסובייטים בשנת 1956 , בעזרת מדינת ישראל הצליחה להימלט ולהגיע לוינה , עם שני הילדים שהיו אז בני שש ושמונה,  ומשם לישראל ולקיבוץ מעגן, כאן נקלטה בין דוברי ההונגרית.

במעגן הכירה אסתר את דב צאלון – אגנור, הם התחתנו והוא הפך לאב מאמץ לילדיה והעניק להם שם משפחה חדש, ישראלי.  ואז שוב פקד אותה אסון – דב נפטר בטרם עת באופן פתאומי, והיא נותרה שוב אלמנה עם שני ילדים קטנים. אסתר גייסה את הכוח ואת האומץ להמשיך בחייה, למען הילדים, עבורם היתה הכול, חינכה אותם להיות שווים בכול לבני המשק – בהישגים, בלימודים ובתרומה לקיבוץ.

במעגן  עבדה בהתחלה בבתי ילדים, ואז יצאה לקורס לטיפול בקשישים ובמוגבלים ומאוחר יותר לקורס מזכירות רפואיות, תפקיד אותו מילאה במעגן במשך שנים רבות לצד האחיות והרופא, ובתוקף תפקידה גם היתה חברת וועדת הבריאות.

אסתר השתלבה ונקלטה בקיבוץ. היא מצאה במעגן את המעגל החברתי אשר סיפק לה ידידות ותמיכה . בשנות  ה-60 , יחד עם שאר חברי מעגן, עברה לדירה מרווחת יותר בשכונת בית הצנחן. מישראל המשיכה לשמור קשר עם אחותה וגיסה שהיגרו לאחר המלחמה לארצות הברית.

נזכור את אסתר כחברה מסורה, מעורבת ותורמת, מתעניינת בנושאים הקיבוציים, שותפה לאורך השנים לאסיפות ולוועדות, לחגים ולאירועים. גאה בהישגי ילדיה, סבתא אוהבת לנכדים.

בשנים האחרונות כאב לראותה דועכת  לאיטה, אך היא זכתה לטיפול מכובד, מוקפת בתמיכה ובעזרה של צוות בית דורות. אסתר נפטרה ביום השלושים לפטירתה של הבת רחל. אולי חשה ורצתה לסיים את מצבה העצוב  ולהתאחד עם ביתה האהובה.

אנו חברי מעגן משתתפים בצערם של ישי, טלי וכל בני המשפחה.