דפי הנצחה אליהו נצר

המשפחה, קיבוץ מעגן, ידידים וחברים נפרדים היום מאליהו נצר – איש דור המייסדים, מראשוני הראשונים, איש אדמה וחקלאי אמיתי בנשמתו, שעמד לאורך שנים ארוכות במרכז העשייה המשקית כלכלית.
אליהו, בן למשפחת סנש, נולד בכפר טרבשט שבצפון טרנסילבניה.
בגמר בית הספר התיכון למד משפטים בעיר קלוז', בירת טרנסילבניה, ועבד במשרד עורכי דין. אך הגורל הועידו לחיים אחרים בעקבות התנועה הציונית שסחפה את הצעירים היהודים בטרנסילבניה. באוניברסיטה הוא חבר בתנועת הסטודנטים הציונית באריסיה. הצטרף לחברי התנועה הצעירה יותר "הבונים", יחד עם קבוצה מהם עלה לארץ בקיץ 1939 באוניית העולים "טייגר היל" ומגיעים לגרעין הטרנסילבני המתקבץ באפיקים.
באפיקים מתחיל ה"רומן" בין אליהו לחקלאות, שנמשך למעלה מיובל שנים. כאן החל השילוב האופייני לו, בין עבודה בשטח לצבירת יידע מקצועי עיוני, שילוב שלאורו פעל כל חייו. הוא קיבל מחברי אפיקים הכשרה חקלאית יסודית, והשתלם בענף המספוא. יחד עם חבריו עובר לחצר כנרת להקים את הקיבוץ העצמאי לעתיד – מעגן.
בספטמבר 1941 התנדב לצבא הבריטי הלוחם בצוררים – ראשון המתגייסים מבין חברי מעגן. השתתף בקרבות הבריגדה היהודית באיטליה, ובפעולותיה להצלת שאירת הפלטה והעלאתם ארצה. ב-1946 השתחרר וחזר למעגן.
בעלות הקיבוץ על הקרקע באדמות צמח, הופך אליהו את המספוא וגידולי השדה לענף גדול ומרכזי, ומרחיב את השכלתו ופעילותו לתחומים נוספים: מדידות ומיפוי, השקיה ומיכון חקלאי. את תורתו הוא לומד בעיקר כאוטודידקט, מעיון בספרים, הרבה ניסיון בשטח, וקשרים אישיים עם מורי ההלכה החקלאית בעמק – שמואל סטולר, אמקה כינרתי, דניאל זיו, אבא ניב ואחרים.
ב-1950 נשא לאישה את עדית, ניצולת שואה, ויחד עימה הקים בית ומשפחה בישראל, עם שתי הבנות, רחלי ורותי.
אליהו היה תמיד מעמודי התווך במשק המעגני, משקיסט בכל רמ"ח אבריו, איש השטח המובהק היוצא עם בוקר לשדות. שלוש קדנציות מלאות כיהן כמרכז משק. הכיר כל תלם ורגב, כל ברז ומגוף בשדות הקיבוץ, הפך למומחה בהא הידיעה למיפוי ומדידת שטחי מעגן.הקים וריכז את ענף ההדרים, ועוד הספיק להניח יסודות לאבוקדו וסובטרופיים. בננות, השקיה, מיכון חקלאי, רפת – אין ענף חקלאי במעגן שלא נשא את חותמו, השפעתו וידיעותיו.
פן נוסף בפעילותו הציבורית – ועדת השתלמויות והשכלה במעגן. כדרכו, התמסר לנושא ביסודיות והפך לכתובת מקצועית לנושא. אסף מידע רב, וסייע ללומדים ולסטודנטים בהרשמה ולאורך הלימודים.
משנת 1974, במשך כ-15 שנה, גויס לעבודה במסגרת המחקר החקלאי בעמק. תחילה בחוות התמרים, ואחר כך בחוות הניסיונות של מטעים סובטרופים, אותה הקים וניהל. החוקרים ואנשי תחנת הניסיונות, מ צאו בו שותף פעיל, מתעניין ותורם.
השנים עוברות ואליהו הופך לסבא לשישה נכדים בהם הוא מתגאה ונהנה לספר על הישגיהם, ואף על הנינה, בקרב משפחת סנש המורחבת והתומכת. לא תמיד שלם עם מה שקורה, אינו סולח לחובבנות וזיוף, בזבוז והזנחה, ממשיך להילחם על דעותיו, תמיד איש של אמת ושל עקרונות.
לנו, בני הדור השני, אליהו היה סמל של דבקות בעבודה החקלאית ובאמונה הקיבוצית, מצניע לכת, חבר שלא עשה שקר בנפשו ובעקרונותיו. דור של בני משק למד ממנו יסודות של חקלאות ושל חיים קיבוציים. גם בגיל 75 ויותר המשיך לצאת מוקדם בבוקר לשטח, לבוש בגדי עבודה, לבקר את מטע הפרדס הצעיר, ולוודא שהכל כשורה.
אנו, חברי מעגן, מנחמים את בני המשפחה. כאן בין שטחי הפרדסים, הבננות והאבוקדו שאהב וטיפח, מצא אליהו את מנוחתו האחרונה.