דפי הנצחה אורית ערב

אורית נולדה בשנת 1960 בקיבוץ מעלה החמישה כאחות תאומה, ולמדה בבית הספר האזורי הרי יהודה. הוריה היו מן החברים הפעילים בקיבוץ. אביה הקים את הרפת, והאם חנה, תיבדל לחיים ארוכים, עסקה בטיפול בילדים ובבישול.
אורית זכרה חיים מאוד פשוטים של משפחה בקיבוץ, אך ילדות ונערות מלאות ועשירות בחוויות, עם מחנכות ומורות מהדור הוותיק, לינה משותפת ופעילויות.

בצעירותה במעלה החמישה עסקה בהדרכת השכבה הצעירה במשק. התגייסה לשירות צבאי בחיל האוויר כמאמנת טייסים בסימולטור. בגמר השירות חזרה לשנה לקיבוץ, עבדה בגן הילדים ושוב בהדרכה ובפעילויות שונות במשק.
לאחר השנה בקיבוץ יצאה לעבודה תנועתית באפעל, שם נפגשה עם עמיעד ממעגן, שגייס אותה לתנועה – ואליו.

אורית יצאה ללימודים באורנים במגמת גננות ומורות לכיתות א-ב, בהתחלה כחברת מעלה החמישה. בהמשך החליפה את הרי ירושלים בחוף הכנרת ובעמק הירדן החם, עברה למעגן, כאן בנתה את ביתה יחד עם עמיעד, התקבלה לחברות, התקבלה "רשמית" למשפחת בן יעקב המורחבת והיתה הכלה הראשונה שהכניסה את דידי ובלפור למעגל הסבאות. את הלימודים סיימה כאם לשני בנים, ומיד "נחטפה" למערכת החינוך הצמאה לכוחות צעירים וחדשים.
היא עבדה שנים רבות כגננת וכמורה במעגן, בבית החינוך ובבית זרע וחינכה דורות של ילדים, שהוריהם זוכרים אותה כמחנכת מסורה ואוהבת.
במעגן אורית היתה פעילה בתחום החברתי והחינוכי: חברה ומרכזת ועדת חינוך, מרכזת ועדת קליטה, חברה במערכת העלון, מרכזת ועדת חברה ועוד. דעתה השקולה והחכמה, אותה השמיעה לעיתים קרובות עם חיוך, נשמעה תמיד בהקשבה ובהערכה. אורית היתה בת משק – אבל לא בת מעגן. דיברה תמיד בגאווה ובגעגועים על קיבוץ הולדתה, והדגישה שהיא בת למשפחה מפולניה ולא מהונגריה. היא ידעה להשתלב בחברה המעגנית אבל גם לשמור על עמדה עצמאית ונבדלת.

אורית המשיכה להעשיר את עצמה בלימודים ובידע. את שנת השבתון ממשרד החינוך ניצלה ללימודים לתואר באוניברסיטת בר-אילן, שם השלימה תואר B.A.
וא"כ השתלבה גם כמורה בבית ירח.
על אף מחלתה הקשה ,המשיכה בעבודתה החינוכית עד ימיה האחרונים.
אורית ועמיעד בנו בית כאן במעגן, משפחה למופת, עם שלושה בנים ובת, שעליהם היתה גאוותה. בית פתוח לאורחים ולחברים מקרוב ומרחוק. היא זכתה עוד לחבק
את נכדה הראשון , לחוש לזמן כה קצר את החוויה להיות סבתא. גדול הצער והכאב על שלא תזכה ללוות את ילדיה ונכדיה.

אורית עזבה אותנו בטרם עת, כשעוד נכונו לה שנים ותוכניות רבות. אנו חברי מעגן מתקשים לעכל את הבשורה המרה. משתתפים באבל ובצער המשפחה – עמיעד, ישי, יפתח, ינון, אבישג והכלות. לשבט בן יעקב, למודי בשורות קשות, אנו אתכם ותומכים בכם בשעה הקשה. שלא תדעו עוד צער.