דפי הנצחה אולגה (אסתר) שלגי

אולגה נולדה בטרנסילבניה למשפחת גרוס, משפחה מסורתית בת שש נפשות. אביה היה בעל בית חרושת למי-סודה ואמה, אשה חמה ומסורה, ניהלה את משק הבית. משפחתה הזדהתה עם הציונות ואולגה, כמו צעירים יהודים רבים, הצטרפה לתנועת הנוער "הבונים".

עם הכיבוש הנאצי של הונגריה וצפון טרנסילבניה, מצאה המשפחה את עצמה בצד ההונגרי, בו התגברה רדיפת היהודים והם רוכזו בגיטאות. ב-1944, כשהיתה בת 14, נלקחה אולגה לאושוויץ. אמה, שלוש אחיותיה ורוב בני משפחתה נרצחו בתאי הגזים. אולגה נשלחה לעבודה במפעל לחלקי מטוסים,  והצליחה לשרוד. גם אביה ניצל ובנה חיים חדשים.

במסגרת ארגון הצלת היהודים והבריחה, שאורגנו על ידי המוסד לעלייה, עלתה אולגה אחרי המלחמה דרך קפריסין לארץ, ובפברואר 1948 הגיעה לחצר כנרת, על מנת להצטרף לגרעין הטרנסילבני – מייסדי מעגן. כאן הכירה את יואל ז"ל ונולדו להם שתי בנות: אילנה ואורית. מאוחר יותר הגיע לקיבוץ גם האב, אבא גרוס.

אולגה עבדה במעגן במספר תפקידים. לאחר השתלמות בחינוך היתה מטפלת בגיל הרך, וטיפלה גם בילדים במעברת צמח. היא תיזכר גם כאחת המבשלות שיצרו את התפריט המעגני הידוע. מתבשיליה נהנו לא רק חברי מעגן, אלא גם ילדי בית החינוך וילדי בית ירח. אך גולת הכותרת בתחום זה היתה עבודתה במשך שלוש שנים כטבחית ראשית ב"מסעדה ההונגרית" שנפתחה בחניון מעגן בשנות ה-60. המסעדה עם המאכלים ההונגריים התפרסמה בכל הארץ, זכתה להצלחה רבה.

אולגה, שביקשה להמשיך ולתרום לקהילה במעגן, הכינה את עצמה לתעסוקה בגיל המבוגר, ועברה קורס מזכירות טכניות, שאחריו מילאה את תפקיד המזכירה הטכנית במשך שנים רבות. בתפקיד זה היתה אחראית על הפקת עלון מעגן, חלוקת הדואר והעיתונים וניהול המשרד של מזכיר ומרכז המשק. במהלך השנים היתה חברה בוועדות שונות, ביניהן וועדת חינוך, וועדת חברה וועדת דירות. מילאה את כל תפקידיה באחריות ובמסירות רבה.

מרכז חייה של אולגה היתה המשפחה. היא ליוותה באהבה ובנאמנות את בעלה יואל, וסעדה אותו בימי חוליו. היתה אם דואגת ואוהבת לשתי הבנות, אילנה ואורית. ובמיוחד היתה קשורה לארבעת נכדיה, בהם התגאתה ושמרה על קשר הדוק לאורך שנות ילדותם ובגרותם, ומהם גם זכתה לראות ולהכיר נינים.

תולדות חייה של אולגה הם סמל לניצחון רוח האדם, להתגברות על מוראות השואה ובניית חיים חדשים. במלאת 40 שנה לשליחתה לאושוויץ, כתבה אולגה בעלון מעגן:

אחרי המחנות, אושוויץ, קפריסין ועתלית

הרבה נדודים וחיים קשים

מצאתי מקום

בארץ קטנה, נהדרת

פינת חמד על שפת הכנרת.

כאן הכל שקט ונעים,

כדאי היה להישרד בחיים.

תודה על כל מה שנתתם

ארץ ישראל

וקיבוץ מעגן.

נזכור את אולגה כחברה מסורה ונאמנה, מדור מייסדי מעגן. כאן באדמת מעגן, הקיבוץ שלו הקדישה את חייה, תמצא את מנוחתה האחרונה.