דפי הנצחה אברהם וייס

אברהם וייס נולד בשנת 1925 בפרבר של עיר הבירה ההונגרית בודפשט. סבו היה נשיא הקהילה הגיאולוגית, וגם אביו נשא בתפקיד בקהילה. הוא למד בבית ספר יסודי ובגימנסיה. בגיל 18 הועבר על ידי הפשיסטים למחנה עבודה ביוגוסלביה. משם נשלח לגרמניה, אך הצליח להימלט בדרך ולחבור לפרטיזנים. עם תום המלחמה חזר להונגריה, שם פגש את אימו – ניצולה יחידה ממשפחה בת 10 נפשות שהושמדה באושוויץ.

בקיץ 1946 הוא מצטרף לתנועת הבונים, עובר מושבת קיץ, קורס מדריכים והכשרה, ועולה לארץ דרך יגוסלביה, היה חבר גרעין שעבר בכפר גלעדי ובקבוצת כנרת ויסד את קיבוץ בית העמק. מאוחר יותר היה חלק מחבורה ששאפה לחיות במושב עובדים, אך הוא העדיף קיבוץ וכך הגיע באוקטובר 1950 למעגן, בה היה חבר עד יום מותו. עבד בין היתר בגן הירק, מכבסה, חצר ומחסן תערובת.

אברהם היה בעל חוש לנתונים מספריים וסטטיסטיקות. את כישרונו זה ניצל בעבודתו רבת השנים בתחנת הניסיונות החקלאית בבית ירח, וכן בעבודתו בהנהלת החשבונות של מעגן. בימים שלפני עידן המחשבים היה הוא זה שחיבר טורים ארוכים של מספרים וסיפק נתונים על יבולים וימי עובדה, לענפים ולציבור החברים.

הוא היה חבר פעיל ומעורב. הקפיד להתשתתף בכל אסיפה, לא רק כנוכח, אלא באופן פעיל, מביע את דעתו באמירה ובהצבעה. בלט כ"אופוזיציונר", מקשה שאלות וקושיות על הצעות הממסד.

היה לו חוש מוסיקלי, ובתקופה שפעלה במעגן מקהלה שר עם קול הבס, ומופע בכל פסח עם ההרכב המקומי.

בחברה הקיבוצית כל חבר נושא ב"תואר" כלשהו, וכך גם אברהם וייס נשא במשך שנים רבות את התואר – שחקן השח הטוב ביותר במעגן. כשחמטאי חובב, התעמק ברזי המשחק, נהג לפתור שאלות, עמד בקשר עם שחקנים באזור, הגיע להישגים, והיה שחקן בנבחרת התנועה הקיבוצית.

החיים לא פינקוהו. החברה הקיבוצית, המבוססת על משפחות וגידול ילדים, ניסתה למצוא פתרונות לצרכים של חבר בודד, בתקציב דירה ותחומים אחרים – לא תמיד בהצלחה.

אברהם היה חבר רגיש ופגיע.

הוא עזב אותנו כאיש בודד וערירי, ללא קרוב משפחה בארץ. יבורכו אותם חברים, וועדת בריאות אשר מצאו את הכוח לסעוד אותו ולתמוך בו בימי מחלתו.