איפה הם היום – עמרי אזרזר

ספיר ועמרי הכירו דרך חברו הטוב מהצוות בצבא, לאחר תקופה יחד הם נפרדו לשלוש שנים ואז התחברו מחדש. עמרי ידע כבר כשהם חזרו שזה הולך לכיוון חיים משותפים. הזוגיות יכולה להיות מאתגרת לעיתים כשנמצאים במדינה זרה לבד, אבל אצלם נראה שהיא דווקא התגבשה והתחזקה, כשלראיה בני הזוג מתכוונים להתחתן כבר הקיץ.

ההחלטה לעבור ללמוד בליטא נבעה בעיקר מהקשיים שמערימים בארץ, כאן הלימודים עורכים שבע שנים, כאשר מתחילים בשלוש שנים לימודי ביולוגיה שלאחריהם מתקבלים רק ארבעים תלמידים להמשך ארבע שנים נוספות עד לסיום הלימודים, בליטא תנאי הקבלה שונים והלימודים נמשכים חמש וחצי שנים כשבסופם הרישיון המתקבל מתאים לעבודה בכל האיחוד האירופי.

בעקבות מפגש מקרי עם עמרי אזרזר במועדון לחבר וכששאלתי חצי בצחוק אם הוא עדיין בארץ,  התגלה לי שהוא כבר ארבע שנים בליטא ולומד וטרינריה… (אף אחד לא מספר לי כלום בבית הזה). הסיפור שלו הדליק אצלי את הרצון שמכנן בי כבר כמה חודשים לקיים ראיון ולנסות להחיות מחדש את עלון מעגן. מקווה שגם לכם היה חסר לקרוא, כמו שלי היה חסר לכתוב.

לא הכרתי את עמרי לעומק לפני הראיון הזה, מלבד כמה משחקי כדורגל ושלום מנומס על המדרכות בקיבוץ, לא הייתה בינינו היכרות מעמיקה. אבל למרות זאת הדמות שלו תמיד סקרנה אותי, הרושם החיצוני שמתקבל ממנו תמיד היה של מנהיג ממוקד ושקט, ומסתבר שהרושם הזה הוא מדויק ונכון, אם בלימודים, בצבא או בתכניות לחיים, עמרי מפוקס על מטרות ופשוט משיג אותם, אנחנו צריכים עוד אנשים כאלה פה. בואו ותתעדכנו…

עמרי בן 28 כיום, נולד וגדל במעגן, בנם של חני ושלמה אזרזר, אח להראל וענבר. התחלנו בלדבר קצת על החיים בתור ילד בקיבוץ, לפי עמרי "הוא חי את החלום" בילדות בקיבוץ, היה מחובר מאוד לחקלאות ואפילו חלם פעם שיגדל ויעבוד במנגו או ברפת, כל זיכרונות הילדות חיוביים, אם במשחקי כדורגל עם החבר'ה בקיבוץ או במעללים שהשתיקה כנראה יפה להם…

בלימודים בבית ירח במקום להתרכז בשיעורים היה מתכנן עם חבר מה המסלול הטוב ביותר להתקבל לשייטת, כמובן שהתקבל ואף המשיך לשירות קבע של שנתיים נוספות לאחר הסדיר. עמרי מספר שגם ברגעים הכי קשים, אם בסוף מסלול או בפעילות מבצעית תמיד ידע להעריך את המקום בו הוא נמצא ואת האיכות של החבר'ה בצוות. ההרגשה שכולם ביחד נמצאים שם כדי לתת מעצמם ולהקריב והפעילות המשמעותית בהגנה על המדינה, הביאה לתחושה גבוהה מאוד של סיפוק.

החוויה של הצבא עיצבה אותו והקנתה לו את יכולת החשיבה לטווח ארוך, בייחוד על מה הוא רוצה לעשות בהמשך חייו. הקו שהנחה אותו היה רצון לעסוק בעבודה חקלאית או עבודה עם בעלי חיים, בתחילה חשב על פתיחה של חוות סוסים ואף עסק בזה במשך שנה כדי ללמוד את התחום ולהתמקצע, אבל בתווך התחיל לחשוב על לימודי וטרינריה וקיים שיחות עם ערן אפרים, שממש כמו לקח את עמרי תחת חסותו. עמרי ליווה את ערן בביקוריו ברפתות, תוך שערן מלמד אותו את רזי המקצוע, לאחר זמן קצר עמרי החליט שזה הכיוון שהוא רוצה להמשיך איתו לעתיד.

חברתו של עמרי, ספיר, החליטה להירשם ללימודי רפואת שיניים בליטא, ועמרי ניצל את ההזדמנות ונרשם לאותה אוניברסיטה ללימודי וטרינריה, כל זה היה לפני כארבע שנים, חודשים ספורים לאחר שהשתחרר משירות קבע. בזמן שרוב האנשים הולכים לחפש את עצמם בעולם בטיולים, עמרי החליט שהוא מתחייב ללימודים של חמש וחצי שנים "כדי לא לבזבז זמן". עמרי היה צריך לעבור מבחן כניסה על מנת להתקבל לאוניברסיטה, הוא למד במשך כחודשיים וחצי אינטנסיביים על מנת להתכונן למבחן ועבר בהצלחה.

השהות בליטא הובילה את עמרי לחשוב על החיים בארץ לעומת החיים באירופה, הוא מספר שדווקא מהמפגש עם תרבויות אחרות מתגבשת התפיסה של דווקא מה טוב בארץ, מה שמוביל אותו לחזור לארץ בלב שלם. כמובן שלמזג האוויר גם יש השפעה, כשבליטא מגיעים לשש מעלות, זה נחשב חמסין…

מהקשבה לעמרי, נראה שהוא מחובר למעגן באופן חזק מאוד רגשית, כשהוא רק רואה את התמונות מהמועדון לחבר, זה מחמם לו את הלב ועושה עוד יותר חשק לחזור. ברור שהוא וספיר יחזרו בתום הלימודים ישר לקיבוץ וישתקעו פה. עמרי מספר שישנם הרבה געגועים למשפחה, לחבר'ה מהקיבוץ ולצוות מהצבא, ניכר עליו שהוא כבר מוכן לחזור ולהמשיך את שאר החיים פה בקיבוץ. אנחנו יכולים רק לחכות ולאחל בהצלחה.

האווירה בליטא מיוחדת, יש חוג גדול של סטודנטים זרים שלומדים בנפרד מהליטאים, מתוך הזרים יש כמאה וחמישים סטודנטים ישראלים שמהווים את קבוצת הסטודנטים הזרים הגדולה ביותר. לפני כשש שנים הגיע לאוניברסיטה יהודי אנגלי שהתוודע למספר הגבוה של הישראלים במקום והחליט לתרום כסף להקמת מועדון, במועדון מגישים ארוחות צהריים לסטודנטים ובנוסף מעניקים מלגה (בתנאי קטן של השתתפות בשיעור תורה קצר). עמרי משמש כראש אגודת הסטודנטים הזרים, את האגודה הוא הקים יחד עם עוד סטודנטים, הם דואגים לקיום סמינריונים וערבים משותפים ומגבשים את החבר'ה. כך שלמרות הריחוק מהבית, עדיין יש תחושה של קירבה וקהילה.

הלימודים מאוד תובעניים, כמעט כל שבוע יש מבחן בקורס אחר, רוב הזמן עמרי וספיר מוצאים את עצמם יושבים ולומדים למבחנים ולא בידיוק יוצאים לבלות ברחובות קובנה. כאמור, התואר שמתקבל בסיום הלימודים מקנה אפשרות לעבוד בכל האיחוד האירופי, אך התכניות של עמרי וספיר קצת שונות.